ע"א 2151/90 כליל זחלאקה נ' כונס הנכסים הרשמי


ביום 11במרץ 1986הוציא בית המשפט המחוזי בחיפה צו כינוס נכסים והכריז על המערער כפושט-רגל וזאת לפי בקשת המערער.

 

בהחלטתו חייב בית המשפט המחוזי את המערער בתשלום חודשי בשקלים של סך השווה ל- 350דולרים. המערער פיגר בתשלומיו החודשיים, וכתוצאה מפיגור זה נוצרה יתרת חוב בסך של כמה אלפי דולרים. המשיב הגיש בקשה לביטול ההכרזה. בית המשפט קמא נעתר לבקשה זו ביום 12 בפברואר 1990ונימק החלטתו זו בכך שהמערער מפגר בתשלומיו.

 

המערער הגיש בקשה לביטול ההחלטה של בית המשפט קמא, ובמסגרת הבקשה הוסיף וביקש, כי תשלומיו החודשיים יופחתו ויועמדו על 200ש"ח בלבד. בקשת המערער נדחתה על-ידי בית המשפט קמא. כן קבע בית המשפט קמא, כי סכום הפיגורים של המערער עולה כדי 593, 4דולרים, ובכך קיבל את גירסת המשיב בנוגע לגובה סכום הפיגורים. המערער טוען לקיומו של פיגור בסכום קטן יותר.


האם יש לזמן נושה לדיון בבקשה לביטול צו כינוס?


1. סעיף 55(ב) לפקודה, העומד במרכזו של ערעור זה, קובע לאמור:ב"בית המשפט רשאי לבטל את ההכרזה גם אם לדעתו, אין בהמשך ניהול פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושים". סעיף 55(ב) לפקודה אינו מתייחס לשאלה, אם יש לשמוע את עמדת הנושים קודם לקבלת ההחלטה בדבר ביטול ההכרזה, אם לאו.

 

יש מקום לפרש את סעיף 55(ב) לפקודה כמחייב, בדרך כלל, מתן הזדמנות לנושים להשמיע דעתם.


2. יש יסוד להנחה, כי במצבים נתונים יבכרו הנושים קבלת תשלום מופחת, במסגרת הליכי פשיטת הרגל, על פני הניסיון לגבות את מלוא החובות במסגרת הליכי הוצאה לפועל מתמשכים עד אין קץ.

 

שיקולי הנושים יכולים להיות שונים ומגוונים, והבמה המתאימה להשמעתם היא במסגרת הדיון בבקשה לביטול ההכרזה. אם נאמר אחרת, יימצא בית המשפט, הדן בבקשה לביטול ההכרזה שלא לפי בקשת הנושים, כמי שקובע את טובת הנושים, מבלי שהובאה לידיעתו עמדתם של אלו אשר אחר טובתם הוא תר.

 

אמנם, דעת הנושים אינה מחייבת את בית המשפט, אך מן הראוי לייחס לה משקל במסגרת שיקוליו של בית המשפט, ומקום בו בוחר בית המשפט לפסוק בניגוד לעמדת הנושים, טוב יהיה אם גם ינמק החלטתו.


3. גישה זו משתלבת עם זו לפיה יש לשמוע את עמדת הנושים קודם להכרזה על פשיטת-רגל. יש ליצור הקבלה בין מעמד הנושים במתן ההכרזה לבין מעמדם בעת ביטולה, תוך שימת לב לשינויים המתחייבים בין שני הליכים אלו.


לסיכום,

 

יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא לאור העובדה שהנושה לא זומן לדיון בבקשה לביטול צו הכינוס שניתן לחייב.