קטינה שנולדה עם מום של חסר ארבע אצבעות בכף יד בגין התרשלות

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה בדימוס, אריה רזי, חייב את קופ"ח כללית לפצות תובעת קטינה (כיום בת 13), שנולדה עם מום של חסר ארבע אצבעות בכף היד , בסך של 1,339,093 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ והוצאות משפט.

זאת, בגין התרשלותה במסירת מידע לאם התובעת אודות מגבלותיה של סקירת האולטרסאונד הבסיסית שהינה מוגבלת, אודות קיומה של בדיקה מורחבת לסקירת מערכות העובר, שלא במסגרת הקופה ואודות חיוניותה בשבוע ה-21 להריון, ודחה את התביעה כנגד ביה"ח הדסה, מן הטעם שבשלב בו בוצעה הבדיקה ע"י מומחה ביה"ח לא נוצר עדיין המום ממנו סובלת התובעת.

פסה"ד עוסק בסוגייה של הולדה בעוולה.

רקע:

התובעת נולדה ביום 19.8.97. אמה, אז כבת 27 היתה במעקב הריון סדיר אצל שרותי בריאות כללית ובמסגרת השירותים הניתנים לחברי הקופה, עברה 6 פעמים בדיקות אולטרסאונד.

בביה"ח "הדסה" בוצעה לה באופן פרטי בדיקה מורחבת לסקירת מערכות העובר בסוף השליש הראשון, בשבוע ה-14 להריון, על ידי פרופ' שמחה יגל.

התובעת טענה כלפי ביה"ח הדסה כי פרופ' יגל לא הבחין במהלך בדיקתו בכך שקיימת פגיעה בגפה העליונה למרות שמדובר בממצא גס שניתן היה לגלותו בקלות.

כן נטען נגדו, שלא הודיע להורי התובעת כי לנוכח בדיקתו בשלב המוקדם של ההריון יש צורך לבצע מאוחר יותר סקירת מערכות נוספת באותה רמת פירוט.

השופט רזי הבהיר כי "תסמונת השירכה" היתה כמעט באופן וודאי הגורם להיווצרות מומה של התובעת וכי המדובר במעין חוט הנקרע מתוך קרומי שק מי השפיר.

בהתרחשות התופעה, השירכה עלולה להיכרך סביב איברים שונים בגופו של העובר, לחסום את אספקת הדם ובכך לגרום לקשת רחבה של מומים מולדים. במקרה של כליאת גפיים, הנזק יכול להתבטא רק בצלקות ולעיתים נגרם מצב של התדבקות של אצבעות. במקרים חמורים יותר, נוכחות של שירכה בחלל הרחם טומנת בחובה סיכון ממשי ל קטי עת אצבעות באופן מלא או חלקי.

בהתייחס לתביעה כנגד ביה"ח הדסה קבע השופט רזי כי לא הוכח שבשבוע ה-14 להריון , עת בוצעה הבדיקה ע"י פרופ' יגל , היתה קיימת שירכה ששוטטה בחלל מי השפיר וכי גם לא הוכח שכבר באותו שלב התובעת סבלה ממום של חסר אצבעות, כן הבהיר כי לפי הדעה הרווחת מועד היווצרותה של התסמונת הינו מאובחן על פי רוב בתחילת השליש השני של ההריון.

בנוסף, דחה השופט את טענת ההורים אודות אי מסירת מידע לידיהם ע"י פרופ' יגל, ובין היתר, קבע כי נמסר לידיהם דו"ח הסקירה הכולל את עיקרי הדברים שפורטו בהצהרה, עליה חתמו ההורים, שם מצויין כי הבדיקה מוגבלת ותלויה בגורמים שונים, שהבדיקה אשר בוצעה משקפת מצב נתון וכי יש מומים העלולים להתפתח רק בשלבים מאוחרים יותר של ההריון-וכי קשה לקבל שבהיותו באמתחתם הם לא קראו את המסמך או לא הבינו את תוכנו.

אשר לתביעה נגד קופ"ח הכללית, ציין השופט כי אם התובעת היתה במהלך תקופת ההריון במעקב רפואי סדיר במסגרת קופ"ח, שנוהל ע"י ד"ר בוקר.

היא הופנתה לבדיקת אולטרסאונד לסקירת איברים שבוצעה בשבוע ה-20 להריון. מדובר בסקירה בסיסית המתייחסת רק לאותם איברים המפורטים בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות שהיה בתוקף בתקופה הרלוונטית. הבדיקה איננה כוללת את סקירת הגפיים של העובר.

השופט קבע איפוא כי בנסיבות אלה, קשה לומר שהיתה מצד קופת החולים התרשלות בכך שבמסגרת הבדיקה במתכונת המצומצמת לא נתגלה ממצא פתולוגי.

יחד עם האמור, ציין השופט רזי כי על הרופא המטפל להסביר למטופלת את מגבלותיה של הסקירה הבסיסית שאין בה ירידה לפרטי פרטים של האיברים הנבדקים, לא כל שכן שאיננה מכוונת לגלות מומים בחלקי גוף שונים כגון פנים וגפיים.

עליו להביא לידיעתה שבעת ביצוע הסקירה המוקדמת איברי העובר עדיין נמצאים בשלב התפתחות. לבדיקה מקיפה בסביבות השבוע ה-21 נודעת גם חשיבות מסויימת לעניין שיקולי הוועדה להפסקת הריון.

השופט הבהיר כי אין להבין מהדברים שמצופה מהרופא להטיל אימים על המטופלת או לשדלה לבצע את הבדיקה המורחבת הכרוכה בתשלום. מה שמוטל עליו, כאמור, מהווה ביטוי לזכותו של המטופל לקבלת המידע הנחוץ לו כדי שיוכל לקבל החלטה מושכלת אם לבצע את הבדיקה אם לאו.

השופט רזי קבע איפוא, כי אי מסירת המידע לאמה של התובעת היה מחדל העולה כדי התרשלות מצידו של ד"ר בוקר.

השופט קבע כי אם התובעת הקפידה לקיים את כל ההנחיות שקיבלה מד"ר בוקר, כך שלו היה מסביר לה את ההבדלים בין 2 סוגי הבדיקות, סביר להניח שהיתה מבינה עד כמה חיוני לבצע את הבדיקה המורחבת, הן בשל היקף הירידה לפרטים והן לאור העובדה שהבדיקה השגרתית בקופת החולים איננה כוללת את סקירת כל האיברים של העובר.

בהתייחסו לטענת קופ"ח כי התובעת לא הצליחה להוכיח שהוריה היו מצליחים להשיג את הפסקת ההריון ,במיוחד כשאמה היתה בשליש השלישי להריון, ציין השופט כי די להסתכל בדו"ח הנתונים הסטטיסטיים בעניין הפסקות הריון בארץ בשנים 2006-1990 שפורסם על ידי משרד הבריאות , על פיו בשנת 1997 הנוגעת לענייננו, שיעור האישורים עמד על 97% ושיעור כמעט זהה נרשם בכל יתר השנים הכלולות בדו"ח, שכולל פניות להפסקת הריון בשבוע השלישי של ההריון.

בניגוד לעמדת קופת חולים,יצא השופט רזי מהנחה שהמום היה מתגלה במהלך הבדיקה המורחבת בסביבות השבוע ה-21 להריון ושבתכוף לכך הורי התובעת היו נוקטים בצעדים הנדרשים כדי למנוע את המשך ההריון. במועד זה בודאי שלא היה קושי לקבל את האישור להפסקת ההריון, כעולה מהנתונים הסטטיסטיים הנ"ל, והמצב לא היה שונה גם בשלב מאוחר יותר.

השופט רזי ציין כי בית המשפט העליון הכיר עקרונית בקיומה של עילת תביעה "הולדה בעוולה", דהיינו תביעה של ילד שנולד עם מום, במצבים שבהם אלמלא רשלנות המטפלים, לא היה נולד כלל. בעניין זה שלגביו אין עדיין תמימות דעים בקרב שופטי ביהמ"ש העליון אמץ השופט רזי את עמדתם של השופטים ברק ושלמה לוין, לפיה בכל מקרה בו תוכח התרשלות רפואית, תקום ל קטי ן עילת תביעה וזאת, ללא קשר לחומרת המום.

נכותה התפקודית של התובעת הועמדה ע"י השופט רזי על 25% בגין החסר באצבעות כף היד, וכאמור חוייבה קופ"ח לפצות את התובעת בסך 1,339,093 ₪ הנ"ל בגין הפסדי השתכרות, הפסד זכויות סוציאליות, סיעוד ועזרת הזולת, כפפה ואביזרים מיוחדים, ונזק לא ממוני בגין הפגיעה מילדות באיכות החיים ועגמת הנפש.

ת.א . 340/06