שכר טרחת שמאי העורך דו"ח נזקי רכוש לרכב

שופט בימ"ש לתביעות קטנות בקריות, ערן נווה קבל שתי תביעות צד ג' כנגד חברת הבטוח הראל, בהן נתבע הפרש שכר טרחת שמאי, שערך דו"ח נזקי רכוש לכלי רכב, הפרש ששולם ע"י התובעים ושלא אושר וקוזז ע"י חברת הבטוח.

השופט קבע כי בנוסף לתשלום סכום ההפחתה שקוזז משכ"ט השמאי תשלם חברת הבטוח לתובעים גם שכ"ט עו"ד בשעור 2,400 ₪ והחזר אגרות. במסגרת פסה"ד קבע השופט כי יש לבחון את שכ"ט השמאי לאור פעולותיו בתיק ספציפי, בין שהוא נותן חוות דעתו במסגרת מוסך הסדר ובין כדו"ח פרטי וכי על חברת הבטוח לפרט נמוקיה לדחיית שכ"ט השמאי וטענותיה צריך שתטען "בתום לב" ולא כלאחר יד.

רקע:

פסה"ד עוסק בשתי תביעות שעניינן הפרש שכ"ט שמאי, אשר לא שולם בתביעת צד ג' ע"י הראל חב' לביטוח ובשאלה האם ראוי ששכ"ט שמאי ייבחן לאור התעריף הנמוך יותר בעליל, המשולם ע"י חב' הביטוח במסגרת השימוש בשירותיו של השמאי "כשמאי בית", דהיינו שמאי הנותן חוו"ד במסגרת הסכם גלובלי עם חב' הביטוח והאם שכר הטירחה הוא נגזרת בהכרח של החלטת המבוטח האם להפעיל את הביטוח שלו (שאז שכר הטירחה יהיה נמוך ובמסגרת ההסדר של השמאי עם חב' הראל) או כתביעת צד ג', שאז שכ"ט השמאי יינתן במסגרת פרטית כחוות דעת פרטית וגובה שכה"ט יהיה מן הסתם גבוה יותר.

פסה"ד דן בפרמטרים שיגדירו את "כללי המשחק" במערכת היחסים בין הצדדים.

בתביעה הראשונה, המדובר בהפחתה כספית בשיעור של 126 ₪, בה בקש השמאי שכ"ט בשיעור של 676 ₪ וחב' הראל אישרה סך של 550 ₪. בתביעה השנייה מדובר בהפחתה כספית של 645 ₪, כאשר השמאי ביקש שכ"ט בשיעור של 1,645 ₪ וחב' הראל אישרה סך של 1,000 ₪ בלבד.

שתי התביעות אוחדו בגין העיסוק באותה סוגיה ובמסגרת פסה"ד ציין השופט כי לטענת ב"כ התובע לבימ"ש זה הוגשו כ- 100 תביעות באותה סוגיה של קיזוז חברת הבטוח הפרש שכר טרחת שמאי.

הנתבעת הראל צרפה מטעמה חוו"ד של מומחה כלכלי, ואשר לטענתה מבטא את שכה"ט הראוי בגין עבודת השמאי, תוך הפרדה כמתחייב מתוך תקנות הנחיית משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון בין מרכיב ההוצאות שנגרם לשמאי הרכב ובין שכר טירחתו.

במסגרתה נקבע בין השאר, כי חוו"ד שמאית ממוצעת היא חוו"ד של הכנסה למשרד שמאים בסך כולל של 413 ש"ח, כאשר הסכום מחולק לשני פרמטרים: פרמטר אחד הינו 229 ש"ח בגין החזר הוצאות, לרבות הוצאות נסיעה. וסכום של 184 ₪ בגין שכר הטירחה עבור חוו"ד השמאי.

השופט נווה דחה את טענות חברת הבטוח הראל שהסתמכה על חווה"ד הנדונה בקובעו: " הפועל היוצא אפוא, ששכ"ט של שמאי המבצע שמאות לרכב בדו"ח שהוא דו"ח לא מורכב, דהיינו ממוצע, עומד על 184 ₪ + מע"מ. אני תמה ראשית, אם ב"כ הנתבעת 2 היה מסכים לקבל שכ"ט שכזה בגין עבודתו. הסכום, בכל הכבוד, נראה על פניו מופרך ובלתי ראוי".

השופט ציין כי את שכ"ט השמאי יש לבחון באספקלריה של הפעולות שביצע בתיק הספציפי הנדון. כן הבהיר כי על חברת הבטוח להצדיק או להבהיר מדוע לא אישרה את דרישת השמאי לשכ"ט, וטענותיה צריך שתטען "בתום לב" ולא כלאחר יד.

עוד הוסיף השופט כי על השמאי לפרט בתוך חווה"ד את כל הפעולות, שעמדו בבסיס שכ"ט שהוציא. על המבטחת הנטל, לאור הנחיות משרד האוצר אגף שוק ההון והחיסכון, להראות שפעולות אלו לא בוצעו או את הסבירות בדרישת ההוצאות ביחס אליהם.

והפעולות הינן: כמה פעמים נסע למוסך; היכן המוסך, דהיינו בקירבה למשרדו של השמאי או בריחוק ממנו ; כמה זמן הושקע בפועל כשעות עבודה ; פעולות להשגת חלפים ; ישיבות עם בעל המוסך ואישור שעות העבודה למוסך ; פעולות לצורך קביעת ירידת ערך וכהנה וכהנה.

השופט נווה ציין כי ביצוע פעולות שכאלה ע"י השמאי יכול שייעשה במסגרת מוסך הסדר ויכול שייעשה כדו"ח פרטי. העובדה שדו"ח במסגרת ההסדר נמוך בשכה"ט מדו"ח פרטי אין בו כדי ללמד כלל שזהו שכה"ט הראוי והסביר, אלא שזהו שכה"ט שהשמאי הסכים עליו מראש במסגרת הסדר המקנה לו קבלת עבודה בהיקף מסויים ומכאן שהוא יכול גם להעריך, פחות או יותר, את הכנסתו מאותה עבודה במהלך חודש עבודה ולהתקיים בכבוד.

עוד הבהיר השופט את החשיבות והאינטרס הציבורי בפיקוח נאות של השמאי על העבודה שמבצע המוסך , בציינו שחשוב שהרכב יתוקן כפי שצריך ותוך שימוש בחלפים מתאימים, גם אם מ דובר בחלפים מקוריים, שכן רק פיקוח ראוי של השמאי ימנע סיכון של נהגים אחרים ועליית רכב שהוא בלתי תקין על הכביש. גם פיקוח ראוי על כל משמעותיו הוא שווה כסף ויש להתחשב בכך בשכ"ט השמאי.

בהתייחסו לשני המקרים נשוא התביעות, ציין השופט נווה כי השמאי ערך דו"ח פרטי, הנתבעת לא חלקה על הדו"ח והעמידה את הרכב לבדיקה ע"י שמאי אחר, היא אף השתמשה לאור טיעוני התובע וסיכומיו בחווה"ד הזאת בתביעת שיבוב, כך שאין כל עוררין על הדו"ח, והסכום, עפ"י "מתחם הסבירות", הינו סביר לחלוטין.

השופט העיר כי בניגוד לשמאי הרכב, אצל עורכי הדין מצויים כללי לשכת עורכי דין לגבי תעריף מינימאלי. נושא קביעת תעריפים מינימאליים כאלה או אחרים הוא נושא בעייתי ונדחה בעבר ע"י המפקח על ההגבלים העסקיים בחשש ליצירת קרטל ועליית מחירים. השופט השאיר "בצריך עיון" האם לא הגיע הרגע להסדיר גם את הסוגייה הזאת בהקשר תעריפים מינימאליים של שמאים לרכב, דבר שיהיה בו, אם יהיה הפיקוח הנכון ואם תהיה שמירה על ההסדרים המקובלים, כדי לפתור חלק מהבעיות האמורות.

השופט קבע איפוא כי דין התביעות להתקבל, חייב את החברה בתשלום הפרשי שכה"ט ובנוסף לסכומים הנפסקים עפ"י שני פסה"ד, קבע כי יש להחזיר לתובע את אגרות בימ"ש ששולמו (אגרה ראשונה) ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 1,200 ₪ + מע"מ עבור כל אחד מהתיקים.

סה"כ 2,400 ₪ + מע"מ, שכ"ט עו"ד ב- 2 התיקים.

תא"מ 23345-08-09