ע"א 846/76 עטיה נ’ אררט


עובדות המקרה:


התובעת יהודית עטיה נפגעה שעה שנסעה במכונית שנהג בה הנתבע בריגה ושהיתה מבוטחת אצל הנתבעת "אררט" חברה לביטוח בע"מ. תביעתה הוגשה נגד שני הנתבעים, אך נדחתה נגד חבר הביטוח, ועל כך מערערים לפנינו גם התובעת וגם הנתבע בריגה.

 

כפירת חברת הביטוח באחריותה לפי הפוליסה מבוססת על כך שהפוליסה הוצאה בכפיפות לשני תנאים בדבר "ותק בנהיגה" ו"גיל הנהג", ואין חולק על כך שבריגה שנהג במכונית לא עמד בשני התנאים הללו. חב’ הביטוח פועלת באמצעות סוכן ביטוח, שהבטיח למבוטחים שמה שהם ביקשו זה מה שהם קיבלו כאשר למעשה יש כאן מצג שווא.

האם חברת הביטוח פעלה בתום לב?


1. המבוטחים ביקשו ביטוח והם קיבלו ביטוח שהיה להם יסוד להאמין שהא תואם את המבוקש. בל נשכח שהמדובר כאן בחוזה שדוגמתו נעשה לאלפים ורבבות בין מבטחים וציבור המבוטחים. משא-ומתן כזה צריך להיות פשוט, גלוי-לב ושווה לכל נפש.


2. מחובתה של החברה להעמיד את המבוטחים על השינוי היסודי. משלא עשתה כן, מנועה החברה מלטעון לחוסר תקפות פוליסת הביטוח.


3. נפרש את החוזה באופן שתואם את תו"ל. אם צד למו"מ יוצר מצג והשני מסתמך עליו- ייאכף המצג שהוצג.


לסיכום,

 

אם צד למשא ומתן יוצר מצג שווא והצד השני מסתמך עליו – בכפוף לעקרון תום הלב, ייאכף המצג שהוצג.