בג"צ 6845/00 איתנה ניב נ’ בית הדין הארצי לעבודה


קופת חולים קובעת הסדרי פרישה מוקדמת לעובדיה. במסגרת הסדרי הפרישה ניתנו לנשים שנתיים – עד גיל 60 ואילו לגברים 7 שנים – עד גיל 65. לגברים למעשה יש הזדמנות ארוכה יותר להמשיך ולהפריש לפנסיה.

 

הליך פרישתם של העובדים מתבצע על דרך כריתת חוזי פרישה עם כל עובדת ועובד בנפרד. העובדות טוענות כי בהסדר הפרישה השונים יש משום אפלייתן. קופת החולים טוענת כי כל אחת מהעובדות חתמה על הסכם שבו קיבלה על עצמה את תנאי הפרישה שהוצעו לה, וכי הסכמה זו בלעה כל טענה שהייתה להן עד שחתמו על ההסכמים.

האם הסדרי הפנסיה המוקדמת שקבעה קופת החולים מפלה?


1. כאשר מעביד יוצא מנקודת הנחה שאישה מעוניינת לפרוש בגיל 60 ולא למצות את זכותה לעבוד עד גיל 65, הוא מבטא דעה המקרינה נחיתות של האישה במקום העבודה.


2. איסור הפליה מחמת מין הוא אחד מעקרונות המפתח במשפט בישראל ועל כן הצעת הפרישה של קופת החולים הינה הצעה מפלה לרעה ביניהן לבין העובדים הגברים שפרשו מעבודתם בקופת החולים.


3. שיקולים תקציביים אינן יכולים להיות עילה לאי קיומו של עקרון השוויון. ולכן אין חשיבות לעלות הכרוכה בהשוואת מעמדן של העובדות לזה של העובדים.


4. אכן, העותרות הצטרפו לתכנית הפרישה מרצונן אך משהחליטו להצטרף לא הייתה להן כל בחירה באשר לתנאי התוכנית או לגיל הפרישה שהוכתב להן בהתאם לתנאי התוכנית. אי לכך, אין מקום לטענה שהעותרות ויתרו על זכותן לעבוד על גיל 65.


5. מאחר והפלייתן של נשים באשר נשים הן, נוגדת בבירור את תקנת הציבור ופסולה היא מעיקרה, הרי שתניות בחוזים היוצרות אפליה כנגד נשים דינן בטלות.


לסיכום,

 

תניות בחוזה היוצרות אפליה כנגד נשים בטלות.