בקשת עצור לחזור למעצר מטעמי בעיות כלכליות

השופט שפירא הורה בעבר לשחרר את המבקש ממעצר לחלופת מעצר, שכן סבר כי במקרה זה אין צורך במעצרו מאחר ועברו אינו מצביע על מסוכנות ואין אפשרות של ממש לשיבוש מהלכי משפט בנסיבות ובטיב הראיות בגינן עמד לדין.

למעשה סבר השופט כי אין עילת מעצר המצדיקה מעצר עד תום ההליכים וכי ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

לאור האמור נקבעו תנאים לשחרורו של המבקש ולאחר שהוא לא עמד בתנאים הורה בית המשפט גם על הפחתת סכום הבטוחה הכספית.

כעת פנה המבקש בבקשה לחזור לבית המעצר וזאת, בשים לב לקשיים כלכליים שיש למשפחה, וזאת בהסכמת המדינה.

השופט שפירא החליט כי חרף ההסכמה ההדדית של שני הצדדים, לא מצא מקום לאשר את מעצרו בקובעו כי מעצר אינו משמש כאכסניה לפתרון בעיות כלכליות ותכליתו היא הגנה על שלום הציבור.

השופט קבע כי אין מקום להורות על מעצרו של אדם אשר נקבע שאין צורך במעצרו, גם אם הוא מבקש זאת, וזאת כאשר העילה היחידה למעשה אינה מבין העילות המנויות בחוק הפלילים אלא בעיה כלכלית.

עוני אינו מהווה עבירה והוא איננו מתכוון לחתום על החלטה שעניינה מעצר כאשר הסיבה היחידה הינה קושי כלכלי, כל זאת לאחר שנקבע כי אין עילה אחרת המצדיקה את מעצרו של המבקש.

ת.פ. 7586-02-09