שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה רון שפירא, דחה את ערעורה של עיריית קריית אתא , על פסק דין בימ"ש לעניינים מקומיים ,אשר קיבל ערר ארבע המשיבות וביטל את הצו לשימוש ארעי, שהוציאה עיריית קריית אתא ביחס למגרש שבבעלות המשיבות, כמגרש לחניון ציבורי.
השופט ציין כי בית משפט קמא סמך את מסקנתו על שלושה רבדים, האחד נוגע למסקנה שאין עסקינן ב-"מגרש ריק" כהגדרתו בחוק המגרשים הריקים, ביחס אליו יכולה הרשות המקומית להוציא צו לשימוש זמני, זאת ממספר נימוקים שפורטו בהחלטה, הרובד השני לביטול הצו היה נימוק של הפרת חובת שימוע, חובה המוטלת על רשות מקומית בפעילות של הפקעת מקרקעין גם אם ההפקעה הינה זמנית, והרובד השלישי עוסק בטענת מניעות של המשיבות מלהעלות כיום טענות באשר לצו מחמת חלוף הזמן וכן חוסר תום לב, טענה שגם היא נדחתה ע"י בית המשפט.
השופט שפירא קבע כי לא נפל בהחלטתו הנ"ל של בית משפט קמא ונימוקיו אשר מצדיק התערבותה של ערכאת ערעור, החלטתו בהירה, מפורטת ועניינית ואין שום נסיבות חריגות ו/או טעויות גסות ו/או התעלמות מגורמים רלוונטיים שהיה בהם כדי לשנות את התוצאה הסופית אליה הגיע בית משפט קמא.
עוד הבהיר השופט כי שאלה בסיסית שהוכרעה בבית משפט קמא הייתה שאלת הגדרת השטח הנדון "מגרש ריק", כהגדרתו ע"פ החוק וכי התשובה לכך הינה שלילית, כקביעתו של בית משפט קמא, זאת מנימוקים שציין בהחלטתו.
כמו כן, צדק בית משפט קמא משביטל את הצו גם מנימוקים של הפרת חובת השימוע, וכן דחיית טענות של מניעות כנגד המשיבות. משכך, המערערת חרגה מסמכותה כאשר הוציאה, בענייננו, את הצו מכוח חוק המגרשים הריקים.
חוק המגרשים הריקים הינו חוק קנייני במהותו המאזן בין צרכיו של הפרט לצורכי הציבור הרחב. החוק מקנה לרשות המקומית סמכות להוצאת צו גינון זמני או לחילופין צו מגרש חניה ציבורי כלפי מגרש ריק כהגדרתו לעיל, כאשר תוקפו של הצו הוא לחמש שנים, עם אפשרות להארכה.
מטרתו של חוק המגרשים הריקים הינה שמירה על איכות הסביבה וגם הקטנת מצוקת החניה, אולם ניתן ללמוד מדברי ההסבר של החוק על מטרה נוספת שהינה פתרון בעיית המגרשים הריקים שמהווים מטרדים לסביבה והמזמינים שפיכת אשפה בהם, או פלישות ובניה בלתי חוקית בהם.
חוק המגרשים הריקים מתייחס להפקעה זמנית וארעית של זכויות קנייניות בשטח, כאשר הדבר אינו מקנה לרשות שום זכויות כלשהן במגרש הריק. תכלית חקיקת חוק זה הוא ניצול זמני של השטח לגינון או לחניה ציבורית לטובת והנאת הציבור מבלי לפגוע בזכויותיו הקנייניות של הבעלים של השטח.
הוצאת צו מכוחו של חוק זה הינה, בפועל, הפקעה זמנית של זכויותיו הקנייניות של הבעלים של המגרש הריק לטובת הכלל. מתן צו לשימוש ארעי וביצועו כאמור אינם מקנים לרשות המקומית או לציבור זכויות כלשהן במגרש הריק, והבעלים של המגרש יכול לממש את זכויותיו במגרש בכל עת שירצה כשכל מה שנטעה הרשות, הקימה או סללה במגרש הריק הוא רכושה של הרשות והיא רשאית להעבירו למקום אחר.
מכאן שהוראות החוק בנוגע להוצאת צו לשימוש ארעי צריכות להתפרש בצמצום, תוך פגיעה פחותה ומידתית בזכות הקניין ותוך שקילת כל השיקולים הענייניים הרלוונטיים. הפרשנות צריכה להיות לפי תכלית החקיקה.
בענייננו, קבע השופט בין היתר, כי החלטת המערערת להוציא צו לשימוש ארעי ביחס למגרש, כמגרש חניה ציבורי, מבלי לערוך למשיבות כל שימוע או לפחות ליידע אותן בדבר הוצאת צו חדש לחמש השנים הבאות בנוגע למגרש ששייך להן, וביצוע עבודות פיתוח וסלילה לשם כך-(כפי שהדבר עולה ממכתב ב"כ המשיבות בו התבקשה הרשות להפסיק מיידית את ביצוע העבודות הנ"ל), הינה החלטה בלתי סבירה, ואינה נטולת שיקולים זרים. במקרה כזה, חזקת התקינות נסתרה ואינה עומדת עוד למערערת.