הזוג חי בנפרד והבעל נפטר, האם האישה זכאית לקצבת שארים מהביטוח?

 האם אלמנת פנסיונר זכאית לקצבת שארים מחברת הביטוח, למרות שבשנותיו האחרונות חיו הזוג בדירות נפרדות? התשובה הזאת ניתנה בפסק דין מעניין בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

יש לכם שאלה?

פורום תביעת מזונות - הערך סיכוייך!
פורום דיני פנסיה | פרישה מעבודה

התובעת ובעלה המנוח נישאו בשנת 1966. בשנים האחרונות טרם פטירתו המנוח עלו יחסי הזוג על שרטון והם חתמו על הסכם ממון בו נקבע כי המנוח יעביר 35% מקצבת הפנסיה שלו אליה. עם זאת, הזוג לא התגרש אך חי בדירות נפרדות.

אחר פטירת המנוח , פנתה האלמנה אל חברת הביטוח תביעה לקבלת קצבת שאירים. תביעתה נדחתה מהטעם כי אינה עונה על תנאי התקנון אשר חל במועד זה, ועל כן הגישה כנגדה תביעה בבית הדין לעבודה.

התובעת נאלצה להתגורר בנפרד מהמנוח כי הותקפה על ידו תקיפות פיזיות ומילוליות בעקבות מחלתו אשר העבירה אותו על דעתו, בערוב ימיו, על כן עברה לגור בדירה אחרת קרובה לדירת המנוח.

לטענת התובעת, חרף העובדה כי יחסיה עם המנוח עלו על שרטון. היא המשיכה לטפל בו עד יומו האחרון. לראיה, התובע רכש עבורה בית קרוב לביתו על מנת שיהיה לה קל להגיע אליו כדי לבשל לו, לכבס את בגדיו ולעזור לו באחזקת הבית.

עוד טענה התובעת כי זכויות הפנסיה שנצטברו בחייהם המשותפים הם נכס של שני בני הזוג ויש להתייחס לתקופה הארוכה בה היו זוג ולא לתקופה האחרונה. ולבסוף טענת כי אין זה צודק כי לאחר שנים ארוכות בהן שימשה התובעת "עזר כנגדו" , דאגה לגידול הילדים תוך שהיא מוותרת על קריירה ופיתוח עצמי ונסמכת על בעלה , נדרשת להושיט ידה כמקבצת נדבות ולחיות על חשבון ילדיה.

מחברת הביטוח נטען כי עפ"י התקנון החדש, זכאות לקצבת שארים ניתנת רק למי שעוומדת בתנאים הבאים: נשואה לפנסיונר וניהלה עימו משק בית משותף במשך שנה עובר למועד פטירתו ו\או זכאית למזונותיו. לדבריהם, התובעת לא עמדה בתנאי השני ולכן אינה זכאית. נוסף על כך, נכתב כי התובעת לא הוכיחה כי היא הייתה סמוכה על שולחנו של המנוח ואין לראות בתשלומים שהעביר המנוח אליה כדמי מזונות, היות ובית המשפט הגדירם כחלוקת רכוש.

השופטת פסקה לטובת חברת הביטוח

השופטת שדנה בתיק קבעה כי אמנם יש לתת עדיפות לטיב הקשר בינה לבין המנוח לאורך השנים, ולא בסמוך לפטירה. אולם, קרן הפנסיה מחויבת לפעול כלפי מבוטחיה לפי הוראות תקנון קרן הפנסיה, ואינה רשאית לתת זכויות אשר נוגדות את התקנות ובכך להפלות בין מבוטחיה השונים השופטת קיבלה את גרסת הנתבעת לפיה גם אם היא רוצה לתת גמלת שארים לתובעת, היא אינה יכולה לעשות זאת כי חסד לאחד בא על חשבון חסד לאחר.

לפיכך, השופטת בדקה האם לפי התקנון מגיע לנתבעת קצבת שארים. השופטת הגיעה למסקנה שלא כך הדבר. למרות שהתובעת הייתה נשואה למנוח, לא נמצא פסק דין המחייב אותו לשלם לה מזונות על מנת לדאוג למחייתה לכן, אינה עומדת בתנאים ותביעתה נדחתה.