אלו פרמטרים צריכים להתקיים כדי לקבוע כי עובד אכן פוטר שלא כחוק?

 

יש לכם שאלה?

פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה
פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין
פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר

 

עובד שפוטר מעבודתו בארכיב בית חולים ממשלתי במרכז הארץ, הגיש תביעה לבית דין לענייני עבודה בתל אביב, בטענה לפיטורים לא צודקים, זאת לאחר מספר שימועים שנערכו בעניינו, ולאחר שטען לאפלייה על רקע מוגבלות ממנה הוא סובל.

 

העובד התקשה להשתלב חברתית

 

העובד, שעבד בארכיב בית החולים במשך שנה, הועסק במסגרת חוזה של עובד זמני. לאחר תקופה בת חצי שנה, עבר העובד הערכה בנוגע לאיכות עבודתו, בה עלה כי עבודתו משביעה רצון באופן חלקי בלבד.

 

הסיבות שניתנו לכך הן קושי לעמוד במכסות המצופות ממנו, בעיה בהתמודדות עם מצבים לחוצים וכמו כן בעיות בהשתלבות במקום העבודה מבחינה חברתית.


למרות זאת, הוחלט להאריך את עבודתו של התובע בעוד חצי שנה. לאחר תום תקופה זו, נעשתה הערכה נוספת לעובד, בעקבותיה הוחלט כי לא היה כל שיפור בביצועים שלו ועל כן הומלץ לפטרו.


ועדת השימוע החליטה כי הסיבה לפיטורים הייתה מוצדקת

 

בהתאם לנהלים, בוצע לעובד שימוע, כשהוא מעלה את טענותיו כנגד הפיטורים בשני מכתבים שונים. העובד טען שבין העבודה אותה נשכר לבצע לבין מה שנדרש ממנו לעשות בפועל היה קשר קלוש בלבד.

 

בתוך זה ציין כי נדרש שוב ושוב לסחוב ארגזים כבדים לאורך כל יום העבודה, כשמטלה זו גרעה ממנו זמן לבצע את עבודות התיוק שנתבקש לעשות.


עוד טען העובד במכתביו, שלמרות שביקש שוב ושוב לקבל הגדרה מובנית לתפקיד שלו, לא נענה. בנוסף העלה טענה שנפל קורבן להתנכלויות מצד יתר העובדים ו"סונג'ר" על ידם לעבודות פיזיות רבות.


העובד סיפר שביקש שבמקום הפיטורים הוא יועבר למחלקת החשבונות של בית החולים, וחיזק את בקשתו זו בעובדה שבימים אלה הוא לומד חשבונאות.


למרות זאת, מחלקת משאבי האנוש בבית החולים קיבלה את טיעוני האחראים על העובד, בדבר חוסר ההשתלבות בעבודה, יכולות נמוכות ובעיות חברתיות. בנוסף צוין שכאשר נשכר לתפקיד, הובהר לעובד שכחלק מעבודתו בארכיב הוא יצטרך לסחוב ארגזים.

 

לאחר בדיקה של טענות העובד בדבר התנכלויות מצד חבריו לעבודה, לא מצאה ועדת השימוע שיש ממש בקובלנה.

 

אך העובד סירב לוותר, והגיש בקשה לצו מניעה, כדי לזכות בשימוע נוסף, בין היתר בשל טענתו להפרת זכויות מטעם חוק שוויון בעלי מוגבלויות (התובע סובל מגמגום כבד). בקשה זו נתקבלה עקב המלצה של בית הדין, אולם גם בשימוע הנוסף שנערך, ההחלטה על הפיטורים נותרה בעינה.


טענותיו של העובד לא הוכחו כנכונות

 

גם בבית הדין לעבודה לא נחל העובד הצלחה. לאחר שבחן את הראיות שלפניו, השתכנע בית הדין כי אכן הפיטורים היו על רקע של אי שביעות רצון מעבודתו של התובע. בית הדין השתכנע כי מבחינה חברתית – התובע נהג בגסות כלפי עובדות במקום, ומיאן לשתף פעולה ולבצע את תפקידו בצורה המיטבית.

 

התובע לא הראה כל נכונות למאמץ של אמיתי וכן מצדו לשפר את תפקודו, גם לאחר ההערכה הפושרת שקיבל לאחר חצי שנה של עבודה.


בית הדין דחה את טענות התובע כי נאלץ במשך רוב היום להרים ארגזים ממקום למקום, וקיבל את תשובתם של האחראים לו בנושא, על כך שסחיבת הארגזים תפסה לכל היותר בין שעה לשעתיים ביום והיא חלק מתפקידו של עובד ארכיב.


בית הדין התייחס גם לעובדה שעל כל מקרה, לא רק שלתובע אכן היו בעיות חברתיות במקום העבודה – הלא שגם את העבודה עצמה לא ביצע כמו שצריך. עניין זה הועלה גם בהערכות שנעשו לעובד וגם בהערכה הסופית, שהובילה לפיטוריו.


באשר לטענתו של העובד להתנכלויות מצד עובדי המשרד, התייחס בית הדין למכתב השני שכתב לטובת השימוע שלו, ממנו ניתן היה להסיק כי גם העובד השכיל להבין שלא יוכל להישאר בתפקיד בארכיב ועל כן ביקש העברה.

 

לסיכום, לא מצאו השופטים שהסיבה לפיטורים לא הייתה הוגנת.

 

לא נמצאו פגמים בהליך הפיטורים עצמו

 

התובע העלה גם טענות בנוגע לתקינות הליך הפיטורים, זאת בטענה שבשימוע הראשון לא יוצג כראוי, ואילו השימוע השני נעשה רק כדי לסמן "וי".

 

בנוסף ציין שבקשתו להגדיר את תפקידו, כדי שיוכרע עניין סחיבת הארגזים, לא נבדקה כלל, למרות שהובטח לו אחרת. למרות זאת, בית הדין קבע כי התובע לא הצליח להצביע על פגמים שנפלו בשימוע ולמעשה ההליך שנעשה עמו היה תקין לחלוטין.


לבסוף התייחס בית הדין לטענותיו של התובע על אפליה על רקע מוגבלותו, שהיא הגמגום ממנו הוא סובל.

 

בית הדין הגיע למסקנה שבזמן עבודתו של התובע בארכיב בית החולים, הגמגום מעולם לא היווה פקטור בשום צורה, ולא הועלה לדיון לא בידי התובע ולא בידי הנתבעת.


הפעם הראשונה שנושא הגמגום עלה לדיון כלל, היה בתביעה לצו מניעה שהגיש העובד לאחר פיטוריו. אך למרות שבית הדין מקבל מעל כל ספק כי אכן התובע סובל ממוגבלות, לא היה בידו להוכיח שלמוגבלות היה קשר לפיטורים עצמם.


בית הדין שוכנע כי התובע פוטר בשל דפוסי התנהגות ומוסר עבודה שאינם קשורים למצבו. על כן, למרות שחוק שוויון אומר שעל הנתבעת לחפש לעובד עבודה חלופית – כיוון שהוכח שלפיטורים לא היה כל קשר למוגבלות עצמה – הנתבעת לא חייבת למצוא לו פתרון תעסוקתי אחר. התובע לא הצליח להוכיח את הקשר בין האפליה לפיטורים, ועל כן תביעתו נדחתה.