הסיפור מתחיל לפני עשר שנים, הקטין שהיה אז בן 7 וחצי שיחק להנאתו בגן שעשועים השייך למועצה האזורית בה הוא גר. בשלב מסוים, חש הקטין צמא וראה שאין במקום ברזייה. הוא ניגש למתקן השקיה שנמצא בתוך ארז וניתן לפתיחה במעט כוח. אך לצערו המכסה נפל עליו וגר לפיו להיחבט בברז ההשקיה. כתוצאה מכך ונזק רב לפניו הכולל שיניים שבורות ומכות חזקות בלסת. לאור החבלות, הגיש תביעה לעירייה למתן פיצויים בגין הכאב והסבל שנגרמו לו.
במסגרת התביעה שהוגשה לבית המשפט נגד העירייה ביקש הקטין סכום של כמאה אלף ₪ פיצויים בגין אבדן השתכרות, עוגמת נפש והכאב והסבל שנגרמו לו עקב הפגיעה. הנתבעת טענה כי הנזק לא נגרם באשמתה, אבל אם כן מדובר בנזק של עשרת אלפים ₪ בלבד.
התובע טען בבית המשפט כי רבים מבני גילו היו נוהגים כמותו ושותים מברז ההשקייה היות ולא הייתה ברזייה במקום. בחקירה הנגדית נטען כי מעולם לא היה שם ברז אלא צינור השקייה. הקטין חזר על גרסתו כי היה שם ברז בזמנו כמו כן הציג התובע תמונות המאששות את גרסתו לפיה אין ברזיות במקומות והמכסה שאמור להיות נעול, לא נעול ומהווה סכנה לילדים.
עורכי הדין של הנתבעת הטילו ספק בגרסתו של הקטין. משום שבמסמכים הרפואיים מדובר על נפילה והוא טוען שהמכסה נפל לו על הראש, ולכן יש סתירה בעדותו. מהתביעה הוסבר כי מדובר בילד בן 7 וחצי שאינו יודע כיצד לתאר וסביר להניח שהוריו הסבירו לרופאים מה קרה במקומו.
עוד טענו עורכי הדין של הנתבעת, כי יש לייחס לקטין אשם תורם ברשלנות היות והוא נהג בחוסר זהירות. לטענתם, צריך להפעיל כוח רב על מנת לפתוח את המכסה שמתחתיו נמצא צינור ההשקייה. לכן הנתבע שם את עצמו בסכנה והאחריות היא עליו.
כמו כן, טענו עורכי הדין כי יש לייחס רשלנות גם להורים אשר השאירו את בנם הקטין לשחק בגן השעשועים ללא השגחה. מטעם ההגנה העיד מהנדס העיר, שטען כי אין במקום ברזים ואכן יש צורך בשימוש בכוח ואף בונדליזם על מנת להגיע לצינור ההשקייה.
בית המשפט פסק לטובת התובע
בית המשפט דחה את עדותו של מהנדס העיר לאור התמונות שסופקו ע"י התביעה, בהם נראה כי הפתח לא נעול וקל מאוד להגיע לצינור ההשקיה. היות ואיש מטעם הנתבעת לא העיד כי בדק שהמכסים אינם נעולים, יש לקבל את גרסת התביעה לפיה אין צורך בוונדליזם על מנת להגיע לברזים.
השופט טען כי אין לייחס לקטין אשם תורם. היות ובפסיקות קודמות נקבע כי חובת הזהירות מוטלת לפתחה של הרשות המקומית. הרשות המקומית צריכה הייתה לדעת, לפי השופט, כי קטינים נוטים להתנהגות לא זהירה ולפעול כדי להבטיח את בטיחותם. דבר שלא קרה במקרה שלפנינו. בהתאם לזאת, פסק השופט כי הרשות המקומית תפצה את הנער ומשפחתו בסכום כולל של 90 אלף ₪.
.jpg)
.JPG)
.jpg)
