שוק העבודה בישראל, שהתאפיין בעבר בחוזי עבודה קיבוציים וקבלת קביעות בשלב מוקדם של הקריירה עובר שינויים מרחיקי לכת ומאופיין לעבר החוזה האישי. אם בעבר, כל עובד מדינה קיבל קביעות אוטומטית כעבור מספר שנים, כיום עקב המעבר לחוזים אישיים, המצב מעט מורכב יותר והמוסדות הממשלתיים אינם ממהרים להעניק קביעות כפי שמלמד המקרה שלפנינו.

 

יש לכם שאלה?

פורום פיצויי פיטורין
פורום דיני עבודה

 

סיפורנו מתחיל באחות שהועסקה בבית החולים תל השומר תחת חוזה העסקה זמני, חוזה זה מוגבל בזמן, ואחרי זמן מה יש לחדשו על מנת להמשיך ולהעסיק את העובד.האחות הועסקה ארבע שנים בחוזה שחודש אחת לשנה. באמצע השנה הרביעית לחוזה, זומנה האחות לשימוע לפני פיטורים ללא התראה מוקדמת מצד האחראים עליה ואף לא סופקו הסברים לעריכת השימוע. בסוף התהליך, פוטרה האחות שלא כדין, ועל כך החליטה לתבוע את בית החולים בבית הדין לעבודה

 

בתביעה שהוגשה לבית הדין ע"י האחות, נטען כי היא פוטרה ללא סיבה נראית לעין. לדבריה, העובדה שהפיטורים נערכו ללא שימוע כדין היא הוכחה לכך שהיא פוטרה אך ורק מחוסר רצון של בית החולים להעניק לה קביעות במקום עבודתה. בכתב התביעה אף נטען כי לתובעת נגרמה עוגמת נפש ונזקים כלכליים עקב הליך הפיטורים.


בבית החולים טענו מנגד, כי אין שום קשר בין הפיטורים לקבלת הקביעות. בכתב ההגנה נטען כי העובדה פוטרה עקב ביצועיה הבינוניים, ונבעו משיקולי יעילות בלבד ולא משיקולים זרים כפי שנטען בכתב התביעה. נטען כי האחות האחראית שוחחה עם העובדת מספר פעמים עקב ביצועיה הבינוניים. עוד נכתב, כי אמנם השימוע לא נערך בתנאים המקובלים איך אין להסיק מכך על סיבת פיטוריה של האחות. בנוסף,נכתב בחוזה ההעסקה של העובדת כי הוא ניתן להתרה בכל שלב בהתאם לשימוע.


פסק הדין: 31,000 ₪ פיצויים לאחות


בפסק הדין של השופטת שדנה בתיק, נקבע כי הליך השימוע שלא בוצע על פי הנהלים המקובלים מחייב פיצוי לאחות. השופטת תמהה מדוע לא נערכה כל שיחת בירור עם העובדת לפניה הפיטורים, מדוע לא ניתנה לה האופציה לשפר את דרכיה באם לא היו מרוצים ממנה ומדוע בית החולים לא חשב על אף אלטרנטיבה זולת פיטורים.


נוסף על כך, השופטת לא קיבלה את טענת בית החולים כי העובדת ידעה שאין מרוצים ממנה במחלקה. לדעת השופטת, האחות עבדה במחלקה תובענית והעובדה שלא נערכה לה שיחת אזהרה עקב עבודתה סותרת טענת בית החולים על חוסר שביעות רצון מתפקודה. השופטת הוסיפה כי ניתן היה לבחון העברת האחות למחלקה אחרת ע"מ לבחון את יכולותיה.
 

לפיכך, פסקה השופטת לטובת האחות היות ופיטוריה נעשו בחוסר תום לב. השופטת אף הורתה לפצות את העובדת בסכום של 31,000 ש"ח ו-7,000 ₪ הוצאות משפט