אי קידום בעבודה עשוי להיגרם מסיבות שונות, חלקן לגיטימיות יותר וחלקן פחות. אולם מה קורה כאשר מרגיש העובד כי נגרם לו עוול הנגוע באינטרסים אישיים? כאן ישנה אפשרות להכניס לתמונה את בית הדין לעבודה, על מנת שיפסוק האם אכן נעשה כאן עוולה או שמא הליך ההחלטות בעניין התובע היה תקין.

 

יש לכם שאלה?

פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין
פורום חוזה עבודה
פורום יחסי עובד מעביד ( מעסיק )
פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר


במקרה שהובא לבית דין לעבודה באחרונה, עתרה עו"ד שהועסקה בעיריית בת ים משנת 1992 ואילך לבית הדין לעבודה, בכדי שזה יורה לעירייה לקדמה בתפקיד. כמו כן, העובדת הגישה גם תביעה נוספת כנגד מנכ"ל העירייה, כשהיא טוענת שזה התנכל לה באופן אישי ועל כן עליו לשלם לה פיצויים על המעמסה הנפשית שנגרמה לה.


התנהלות שנויה במחלוקת בזמן המכרז


באשר להתנכלות ועוגמת הנפש, התובעת טענה כי מדובר במסכת אירועים אשר החלה להתגלגל בשנת 2004. לטענתה, מקור המחלוקת נגע לחילוקי דעות בינה לבין גורמים נוספים בעירייה בנוגע לתוצאות מכרז להפעלת מזנון באחד מבתי הספר בעיר. התובעת טענה כי היא בחרה לכתוב מכתב ישיר לראש העירייה בנוגע להתנהלות המכרז. בתגובה, היא קיבלה ממנכ"ל העיר דאז מכתב, ובו הוא התרה בפניה שלא לנהוג כך בהמשך אלא לעבור דרך הדרגים המקובלים. לאחר מכן, התובעת זומנה אל מנכ"ל העירייה (נתבע 2), שדאג להבהיר לה כי הוא פועל לפיטוריה.


המקרה המרכזי המתואר בטענות להתנכלות נגע למכרז פנימי למינוי תובע עירוני. אף על פי שהתובעת הייתה היחידה שניגשה מלכתחילה למכרז, מועמדתה נפסלה, זאת לאחר השתלשלות עניינים, שבית הדין לעבודה כינה אותה כבעייתית ובעלת פגמים משמעותיים: ועדת המכרזים התכנסה בהרכב חסר, כאשר נתבע 2, שלא היה חבר בוועדה, נתן עדות בה הוא מסר על התובעת חוות דעת שלילית במיוחד (כשהוא לא מהסס להטיל ספק בכישוריה).


למרות שבוועדה היה חבר מי ששימש בעבר כממונה על התובעת במשך שנים, זה בחר שלא להשמיע את דעתו בדיון. למרות כל זאת, הועדה לא מצאה לנכון לזמן את התובעת להגן על יכולותיה המקצועיות, והתפקיד הוצא למכרז חיצוני, כאשר חוות הדעת השלילית שקיבלה התובעת הועברה גם לוועדת המכרז החיצוני.


בית הדין לעבודה מתח ביקורת על העדויות שנשמעו כנגד התובעת מצידם של חברים בוועדה. ביניהם מי שהיה ממונה בעבר על התובעת, אשר עדותו הוגדרה על ידי בית הדין כ"מתחמקת". לתיאור דומה זכתה עדותו של המשנה למנכ"ל העירייה, שטען בין היתר כי לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי של העירייה הוחלט כי אין צורך לזמן את התובעת לוועדה. לבסוף, הוא ציין כי זו לא זומנה גם בשל התנגדותו של נתבע 2, אך התקשה להעניק תשובה קונקרטית בדבר הסיבה לעצם נוכחותו של נתבע 2 בוועדה. יודגש כי נתבע 2 הבהיר שנוכחותו בוועדה הייתה הכרחית, וזאת כיוון שהתובעת עבדה תחתיו באותה התקופה.


התנכלויות חוזרות ונשנות לתובעת


בנוסף על ההתנכלות לכאורה על רקע המכרז, בית הדין לעבודה עסק גם בטענתה של התובעת כי נתבע 2 נטל ממנה עוד ועוד סמכויות, לקח ממנה את מזכירתה ואף העביר אותה למשרד ללא מחשב, טלפון וצרכים משרדיים נוספים. על כך השיבו נתבע 2 והממונה לשעבר על התובעת כי השינויים נעשו כחלק מתוכנית הבראה של העירייה, טענות שנהדפו בידי בית הדין.

 

בהמשך, נאמר כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח שהיו כשלים בתפקודה של התובעת, וכי מטעם עדי ההגנה נמסרו לא מעט אי דיוקים בנוגע להחלטות בעניינה של התובעת. למשל, ההחלטה לקחת מהתובעת את תפקידה כממונה על הנכסים, תפקיד שפוצל בתחילה והוטל בסופו של תהליך על עוזרתו של נתבע 2.

 

כאשר מנכ"ל העירייה התבקש להשיב בנוגע לטענות התובעת על שלילת מוצרים משרדיים בסיסיים ממנה, טען זה כי היה מדובר בעניינים מנהלתיים הכרוכים בבעיות הקשורות למעבר עצמו. כמו כן, המשנה למנכ"ל העירייה טען כי עקב שינויים מבניים ומנהלתיים רבים בעירייה, הוא לא היה יכול לעקוב אחר הנעשה בכל חדר בבניין. בנושא זה קבע בית הדין לעבודה כי אכן נעשו ניסיונות התנכלות לתובעת וזאת בכדי לגרום לה לעוגמת נפש ובניסיון לייתר את העסקתה.

 

הפיטורים נמנעו


בשנת 2006, הוכנסה התובעת לרשימת מפוטרים פוטנציאליים, תחילה בטענה על ביטול המשרה עליה הייתה אמונה, אך בהמשך שונתה הסיבה ונטען כי בעירייה לא מרוצים מעבודתה של התובעת.

 

כאשר המשנה למנכ"ל העירייה התבקש להציג את תוכנית ההבראה בה נכתב כי יש לבטל את תפקידה של הנתבעת, הוא לא הצליח לעשות כן ואף העיד כי מי שהכניס בסופו של דבר את שמה של הנתבעת לרשימת המפוטרים היה נתבע 2. מעדותו של נתבע 2 עצמו בנושא הסיק בית הדין לעבודה כי תשובותיו היו חמקניות במיוחד.

 

חשוב לציין כי בסופו של דבר התובעת לא פוטרה מעבודתה אלא הועברה למשרה עליה התמודדה במכרז הפנימי. בסוף, בית הדין לעבודה פסק לתובעת פיצויים על סך 65,000 שקל בגין התנהלות לא תקינה בעניינה בנוגע להתמודדותה על המכרז, פגיעה בתנאים וכמובן הניסיון לסיים את העסקתה.

 

מנגד, הוחלט כי בכל הנוגע לנתבע 2, התביעה לא הצליחה להוכיח באופן חד משמעי כי הנתבע התנכל לתובעת בזדון. על כן, נקבע כי התובעת תפצה את נתבע 2 בסכום על סך 5,000 שקל. בנוסף חייב בית הדין את הנתבעת, עיריית בת ים, בהוצאות משפט ושכ"ט על סך 20,000 שקל.