תע"א 2723/09


פעמים רבות, כאשר אחד הצדדים להליך משפטי מתכוון להוכיח טענות מסוימות, הוא מבקש להציג הקלטות אשר ניתן להתרשם מהן אודות נסיבות המקרה. לא אחת, השגת ההקלטות נעשית בסתר. דהיינו, ללא ידיעת הצד המוקלט. נשאלת אפוא השאלה, האם מדובר בפגיעה בפרטיות? האם הקלטות אלה יכולות לשמש את הצד המבקש להציגן בתור ראיות קבילות בבית המשפט? להלן דוגמא לסוגיה כאמור אשר הונחה לפתחו של בית הדין לעבודה.

 

יש לכם שאלה?

פורום הלנת שכר - זכויות עובדים בפירוק או סגירת עסק / חברה
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים
פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר


סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע מהו חומר פסול לראיה אשר הושג תוך כדי פגיעה בפרטיות. על פי סעיף זה, חומר אשר פגיעה בפרטיות סייעה בהשגתו, איננו קביל בתור ראיה משפטית. עם זאת, יש להדגיש כי בית המשפט רשאי להתיר את השימוש בחומר זה, זאת מתוך שיקול דעת ועל בסיס טעמים מנומקים שיירשמו.


מה בין הזכות לפרטיות לבין הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק?


סוגיית הפרטיות בעבודה יוצאת מנקודת הנחה כי פעמים רבות עובדים בחברה קפיטליסטית במאה ה-21 נמצאים תחת "מעקב רציף, מדויק וארוך טווח" מצידם של מעסיקיהם (כפי שמציין מיכאל בירנהק במאמרו, מרחב פרטי - הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה). ההלכה הפסוקה, כמו גם המחקר המשפטי, מתרכזים במקרים אלה במה שנקרא ה"פררוגטיבה הניהולית". דהיינו, סמכויותיו של המעביד בתור בעל עסק המעוניין בטובת החברה. אכן, ידוע כי לעובד נתונה הזכות לפרטיות והיא מוגנת מכוח החוק. עם זאת, גם המעסיק זכאי לזכות חוקתית להגנת פרטיות.


במקרה דנן, מדובר בתביעה של מספר נהגי אוטובוס כנגד מעסיקם. העובדים הציגו הקלטות אשר תמכו לטענתם בדבריהם. במהלך הדיון המשפטי, התברר כי ההקלטות הושגו על ידי העובדים באופן הבא. אחד העובדים ביקש מהמעסיק לעשות שימוש בטלפון הסלולארי שלו, וזאת בטענה כי "הוא שכח את הטלפון בבית". הטלפון נלקח על ידי העובד ומעולם לא הוחזר למעסיק. למעשה, העובד התחקה אחר קבצי הקלטות בטלפון, הוריד אותם למחשבו האישי בבית, והשמיד את המכשיר.


הקלטות הושגו תוך פגיעה בפרטיות


בית הדין לעבודה ציין כי אין ספק שההקלטות הושגו על ידי העובד ללא הסכמתו וללא רשותו של המעסיק. יתרה מכך, המעשים נעשו אף ללא ידיעתו של האחרון. בית הדין לעבודה בחן את המקרה וקבע כי ההקלטות הושגו תוך כדי "פגיעה קשה" בפרטיותו של המעסיק. יתרה מכך, הודגש כי המידע אשר נחשף לעיניו של העובד כלל לא רק סוגיות הקשורות בעבודה אלה גם נתונים אינטימיים ושיחות בין המעסיק לאשתו. דהיינו, העובד חדר דה פקטו לעולמו הפרטי של המעסיק תוך כדי שהוא מבקש להתחקות אחר "חומרים רלבנטיים לתביעה".


העובדים ניסו לטעון כי הם השיגו את הראיות בתום לב ועל כן הם היו זכאים להגנת תום הלב הקבועה בחוק הגנת הפרטיות. בית הדין לעבודה דחה גם את הטענה הנ"ל. יתרה מכך, הודגש כי הטענה "נדחית בשתי ידיים". הלכה פסוקה היא כי בעולם הטכנולוגי בו אנו חיים, המרחב התקשורתי מהווה לא אחת את המרחב האישי של האדם. דהיינו, פרטיותו ועולמו של האדם פרושים במרחב זה והם זכאים להגנה. אי לכך, נקבע לא אחת כי חדירה לאמצעי אלקטרוני ותקשורתי, בו אדם עושה שימוש אישי, כמוה כחדירה ל"מגירה אישית המכילה פרטים כמוסים אישיים ואינטימיים". משמע, מדובר ב"פלישה לטריטוריה העולה כדי פגיעה בפרטיות".
 

לסיכום,


בית הדין לעבודה קבע כי ההקלטות אשר העובדים ביקשו להציג כראיות בתיק לא היו קבילות מחמת הפגיעה בפרטיות המעסיק. אי לכך, נקבע כי יש לבטל את צירופן לכתב התביעה במקרה דנן. חשוב להדגיש כי ייתכן בהחלט שהקלטות חסויות תהוונה ראיות קבילות בהליך משפטי. עם זאת, הקלטות אלה צריכות לעמוד בהוראות החוק והפסיקה ולא להוות פגיעה בפרטיות של הצד המוקלט