תאונה דרכים בגין נסיעה שלא בהתאם לתנאי הדרך - הרשעה בנהיגה רשלנית

גרימת תאונת דרכים עלולה להיות עילה להרשעת נהג בנהיגה רשלנית. לעיתים, נהיגה רשלנית יכולה לבוא לידי ביטוי בגרימת תאונה אשר מקורה בעבירות תנועה נוספות (לדוגמא, אי מתן זכות קדימה או מהירות מופרזת). עם זאת, בתי המשפט לתעבורה יכולים להרשיע נהג בנהיגה רשלנית גם כאשר האחרון קיים את כל חוקי התנועה כלשונם. להלן דוגמא למקרה כאמור.

הנאשם במקרה דנן התהפך עם רכבו בשעת לילה מאוחרת בחיפה. התאונה אירעה ביום חורפי וגשום, ולקראת עיקול בכביש. בית המשפט קבע כי למרות שלא הוכח שהנהג הפר את חוקי התנועה, הרי שסביר להניח שהוא נסע במהירות שלא "תאמה את תנאי הדרך".

עובדות המקרה היו כדלקמן. הנאשם נסע בחיפה בשעת לילה מאוחרת, כאשר הכביש היה רטוב בעקבות גשם רב אשר ירד במקום. בשלב מסוים, המכונית סטתה מנתיב נסיעתה, עלתה על אי תנועה באמצע הכביש והתהפכה.

מה גרם לתאונהω

במסגרת הדיונים בבית המשפט לתעבורה, אשר ביקשו לבחון את מקור התאונה, הנאשם הכחיש כי הוא נהג במהירות מופרזת. לדבריו, הוא נהג במהירות המותרת והוא לא היה אשם בהתהפכות המכונית. בית המשפט לתעבורה בחן את נסיבות המקרה וקבע כי יש להרשיע את הנהג בנהיגה רשלנית.

השופט, שלמה בנג'ו, ציין בהכרעת הדין כי כאשר הנאשם נהג על הכביש הרטוב, היה עליו לנהוג ביתר זהירות נוכח תנאי השטח. דהיינו, לא היה די בכך שהנהג לא נסע במהירות גבוהה מן המותר. במסגרת הכרעת הדין, השופט בנג'ו העלה שורה של השערות בנוגע לגורמי התאונה האפשריים:

• נסיעה במהירות מופרזת.
• נסיעה במהירות אשר לא הייתה בהתאם לתנאי השטח (כביש רטוב ועיקול).
• לחימה פתאומית על בלמי הרכב.
• הפניה חדה של הגה המכונית.

יש להדגיש כי הנהג במקרה דנן לא התכחש לעובדה שייתכן והוא טעה במהלך הנהיגה. יתרה מכך, גם בא כוחו של הנהג ציין במסגרת טיעוניו כי ייתכן והלחיצה על הבלמים, בתוספת העיקול ותנאי הכביש, היו הסיבה לאובדן השליטה. עם זאת, הנהג ועורך דינו טענו כי טעויות אלה, ככל שאירעו, לא היוו עילה להרשעת הנאשם בנהיגה רשלנית. למעשה, הנאשם וב"כ ניסו להמיר את העבירה ל"נהיגה בחוסר זהירות". הסיבה לכך ברורה. מדובר בשתי עבירות שונות כאשר נהיגה רשלנית הינה עבירה חמורה מנהיגה בחוסר זהירות (הן מבחינת הרישום התעבורתי והן מבחינת הענישה הצפויה).

בית המשפט קובע: מכוניות אינן מחליקות מעצם טבען

בית המשפט נדרש אפוא לעמוד על ההבחנה בין נהיגה בחוסר זהירות ונהיגה רשלנית, והכול בהתאם לנסיבות המקרה הנדון. לאחר עמידה על הראיות והעדויות, נקבע כי אין ספק שנהיגתו של הנאשם במקרה דנן הייתה רשלנית. השופט בנג'ו כתב בפסק הדין כי היסודות העובדתיים של נהיגה רשלנית באו לידי ביטוי במקרה זה, וזאת בהשוואה של הנאשם לנהג סביר במצב דומה. נקבע כי היות והכביש היה רטוב, ושעת הלילה הייתה מאוחרת, היה מקום לצפות מהנאשם לנהוג ביתר זהירות. נקבע כי טעויותיו של הנהג במקרה דנן היו בהחלט יכולות להיות "צפויות" מראש.

השופט הוסיף כי מכוניות אינן מחליקות מעצם טבען על הכבישים, וכאשר נהג מאבד שליטה על רכבו ייתכן ולא יהיה לכך כל קשר לקיום או קיום של חוקי התנועה. דהיינו, נקבע כי שאלת מהירותו של הנהג במקרה דנן לא הייתה רלבנטית. בית המשפט קבע כי עצם החלקתה של המכונית העיד על כך שהנהיגה הייתה רשלנית ובלתי זהירה.