בשנת 2011, משרד הבריאות ביטל באופן מוחלט את זכאותן של נשים הרות לבצע אצל רופא פרטי לפי בחירה בדיקת מי שפיר תוך קבלת החזר כספי מקופות החולים או המדינה. החלטה זו, קוממה על משרד הבריאות את ההסתדרות הרפואית ובית החולים הפרטי "אסותא". אי לכך, המוסדות הרפואיים עתרו כנגד ההחלטה לבג"צ.
יש לכם שאלה?
פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
פורום ביטוח לאומי
לאחר דיון ממושך בסוגיה, בג"צ מצא לנכון לאשר את החלטת המדינה בעניין. נקבע כי ההחלטה שהתקבלה באשר לבדיקות מי השפיר הפרטיות תאמה את המדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה, ולא היה מקום במקרה דנן להתערבות הרשות השופטת.
כאמור, משרד הבריאות פרסם בסוף שנת 2011 הנחיה חדשה בנוגע לבדיקות מי שפיר פרטיות. ההנחיה קבעה כי החל מחודש לאחר פרסומה, משרד הבריאות יממן את הבדיקה עבור הנשים ההרות, וזאת כל אימת שהאחרונות לא תבחרנה "לשדרג" את הבדיקה. שדרוג זה בא לידי ביטוי בעיקר בבחירת הרופא המבצע את הבדיקה.
מדובר בהנחיה אשר שינתה נוהג קודם. על פי הנוהג שהיה קיים קודם לכן, המטופלות היו יכולות לשדרג בתוספת תשלום את הבדיקה. דהיינו, להוסיף סכום כסף עצמי מטעמן מעבר לסכום שמומן על ידי המדינה. ההנחיה החדשה של משרד הבריאות קבעה כי נשים אשר תבקשנה לשדרג את הבדיקה תישאנה במלוא עלות ההליך הרפואי. בית החולים "אסותא" טען כי הנחיית משרד הבריאות גרמה לו לפגיעה בעבודתו, ואליו הצטרפה גם ההסדרות הרפואית בישראל. שני הגופים חברו יחד לרופאים פרטיים ומטופלות לשם הגשת עתירה לבג"צ כנגד החלטת משרד הבריאות.
ערבוב בין הרפואה הציבורית לשירותי בריאות פרטיים
עתירותיהם של הגופים הרפואיים היו כדלקמן. ראשית, נטען כי משרד הבריאות שינה "באבחת יד" נוהג שהיה שרוי וקיים במשך למעלה מ-30 שנה. העותרים טענו כי הנוהג שונה בהעדר סמכות וזאת היות ובדיקת דיקור מי שפיר הינה בדיקה מסוכנת אך חשובה מאין כמוה. כידוע, מדובר בבדיקה אשר יכולה לאבחן מומים גנטיים בעובר ברמת וודאות גבוהה במיוחד. אי לכך, הגופים הרפואיים טענו כי אין זה אלא טבעי שאישה העומדת בפני בדיקה בעלת סיכון לה ולעובר, תרצה לעבור את ההליך מול רופא נבחר (ולא רופא "אקראי").
מנגד, משרד הבריאות טען כי הנחייתו הינה ראויה וסבירה. המדינה טענה כי מטרת התיקון הייתה לשנות "עיוות" אשר יצר ערבוב בלתי רצוי בין הרפואה הציבורית לרפואה הפרטית. דהיינו, נקבע כי ההנחיה הביאה למצב בו מימון הרפואה הציבורית נמהל ביחד עם שירותי רפואה פרטית.
בית המשפט העליון דחה את העתירה. השופט יצחק עמית, אשר כתב את פסק הדין, קבע כי שיטת "השובר" אשר אפיינה את הנוהג הקודם הייתה סוגיה הנוגעת למדיניות כלכלית-חברתית של הרשות המבצעת ולא סוגיה שיש להניחה לפתחו של בית המשפט. משמע, נקבע כי החלטת הממשלה הייתה בגדר סמכותה ולא היה בכך כדי פגיעה בציבור באופן המצדיק את התערבות בג"צ.
בית המשפט העליון הדגיש כי הנחייתו של משרד הבריאות תאמה את חוק הבריאות ואת המדיניות הממשלתית בתחום. מדיניות זו גורסת כי אומנם המבוטחים זכאים לקבל מהמדינה ומקופות החולים שירותי בריאות במוסדות הרפואיים, אך כאשר השירות הופך לפרטי, אזי אין מחויבות מימון כלפי הקופה הציבורית. בית המשפט ציין כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטה ואין זו הרשות השופטת שמעצבת את מדיניות השלטון.
.jpg)
