האם תורם זרע יכול להתחרט?

האם תורם זרע רשאי להתחרט ולא לאפשר שימוש בתרומתו? האם שינויים בהשקפת עולמו של תורם הזרע יוכלו להצדיק את חזרתו בו ממתן התרומה? שאלות מורכבות אלה הונחו לאחרונה לפתחו של בג"צ. הפרשה החלה כאשר אישה רכשה חמש מנות של תרומת זרע. אחת התרומות שימש לכניסה להריון, וארבע האחרות הוקפאו. שלוש שנים לאחר מכן, האישה החליטה כי היא מעוניינת בילד נוסף.

יש לכם שאלה?

פורום פונדקאות
פורום זכויות הגבר | זכויות הגבר במשפחה
פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות

אי לכך, היא ביקשה להשתמש בתרומת הזרע פעם נוספת. מדובר בתופעה נפוצה בקרב נתרמות זרע, וזאת מתוך הרצון ליצור זהות ביולוגית בין הילדים. עם זאת, כאשר האישה במקרה דנן ביקשה לחדש את התרומה, היא הופתעה לגלות כי תורם הזרע התחרט וביקש שלא לעשות שימוש בתרומתו נוכח "שינויים בתפיסת עולמו".

יש לציין כי משרד הבריאות, כאשר הוא הודיע לאישה אודות חזרתו של התורם, הסכים כמובן להשיב לאחרונה את כספי שמירת תרומות הזרע. האישה לא אמרה נואש ופנתה בעניין לבג"צ. עם זאת, גם בית המשפט העליון השיב פניה ריקם. בפסק דין, אשר ניתן על ידי הרכב בן שלושה שופטים, עתירתה של האישה נגד משרד הבריאות נדחתה. השופטים ציינו אמנם את "האהדה האנושית" לאישה ולמצבה, אך הובהר כי קיימת בכורה בסיטואציות כגון דא לעמדת תורם הזרע נוכח זכותו לאוטונומיה אישית. בית המשפט קבע כי יש להגן על זכותו של תורם הזרע לכך שהוא איננו מעוניין שבעולם יהיו ילדים נוספים מזרעו אשר הוא לא בחר בהם ו/או באמם. השופטים דחו את העתירה ואף לא פסקו פיצויים לטובתה של העותרת.

שוקלת הגשת בקשה לדיון נוסף

חשוב להדגיש כי האישה טרם וויתרה לחלוטין על תרומת הזרע. באתר "הארץ" פורסם כי היא שוקלת הגשת בקשה לקיום דיון נוסף בנושא בפני הרכב מורכב של שופטי בית המשפט העליון. לטענתה, החלטתו של בג"צ הביאה דה פקטו ליצירת הלכה חדשה המשליכה על נסיבות המציאות הקשות והמורכבות בהן היא נמצאת. היא הוסיפה כי בג"צ, בבואו להגן על זכויותיו של תורם הזרע, גרם לפגיעה קשה בזכויותיה בתור נתרמת זרע.

הטענות המרכזיות ותשובותיו של בג"צ

במסגרת העתירה, האישה הציגה שלוש טענות מרכזיות כנגד התחרטותו של תורם הזרע. ראשית, היא טענה כי החרטה מבחינתו של התורם פגעה בזכותה הטבעית להביא לעולם ילדים מתורם זרע אחד. בג"צ ענה כי האינטרס להיות הורה מאדם מסוים איננו מעוגן בחוק הישראלי ולא מדובר בפגיעה בזכותה של האישה להורות אלא למיתון הזכות ל"הורות ספציפית".

לאחר מכן, האישה טענה כי התורם הפר כלפיה חוזה. דהיינו, נטען כי מהרגע בו התורם חתם על טופס ההסכמה מדעת לגבי תרומת הזרע, ונוכח התמורה הכספית שהוא קיבל בשל "שירותיו", חזרתו בו בדיעבד עלתה כדי הפרת חוזה. בית המשפט העליון קבע כי לא מדובר בעסקה רגילה אלא בנושא אשר "מקפל בתוכו, מן הסתם, רגשות עזים ומורכבים". טענתה השלישית של האישה הייתה כי לא קיימת כפיית הורות על תורם הזרע וזאת משום שידוע שהיא לא תעתור לחשיפתו ו/או לנוכחותו בחיי הילדים. בעניין זה, בג"צ קבע כי הפגיעה בתורם הזרע מבחינה זו באה לידי ביטוי ב"עצם הידיעה אודות פרי חלציו בעולם" (ולאו דווקא בשל ההורות האופרטיבית).

במהלך הדיון בבג"צ, השופטים התרשמו מאד ממכתב אשר צורף לדבריו של תורם הזרע. במכתב זה, תורם הזרע הסביר כי הוא חזר בתשובה, התחתן, ואף נולד לו ולאשתו בן בכור. התורם ציין כי גם כך הוא מתמודד עם קושי רב לספר למשפחתו, בבואו היום, על כך שלילדיו יש אחים נוספים אשר הם לא יכירו אותם לעולם. אי לכך, הוא ביקש כי ימנעו את השימוש הנוסף בתרומת הזרע שניתנה על ידו לפני שנים.