חיילים רבים עלולים להיפצע כאשר הם שוהים בחופשה בבית במהלך השירות הצבאי. על פי החוק, חיילים אלה יכולים להיות מוכרים על ידי משרד הביטחון כנכי צה"ל כאשר הפגיעה גרמה להם לנכות שדרגתה מעל 20%. להלן דוגמא למקרה בו חייל אשר נקבעה לו נכות נמוכה מכך, עתר להכרה בו כנכה צה"ל.

 

יש לכם שאלה?

פורום נכי צה"ל
פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
פורום אגף שיקום | קצין תגמולים


מדובר בערעור אשר הוגש בנוגע לפגימה בברכו השמאלית של חייל. המערער במקרה דנן טען כי מדובר בנזקים רפואיים אשר נגרמו לו כתוצאה משירותו הצבאי. מנגד, קצין התגמולים גרס כי הנזק הרפואי נבע מתאונה במשחק כדורסל שנגרמה למערער בעת ששהה בחופשה בבית. כיצד הכריע בית המשפט?


המסגרת המשפטית וטענות הצדדים


הצדדים לא היו חלוקים על כך שהמערער נפגע במהלך משחק כדורסל בחופשה. כמה חודשים לאחר פציעה זו, המערער עבר ניתוח בברכו לכריתת מיניסקוס (בבית החולים שערי צדק בירושלים). ועדה רפואית מטעם משרד הביטחון, אשר בחנה את מצבו הרפואי של המערער, קבע כי הוא סובל מנכות בשיעור 11% "בלבד". אי לכך, והואיל והפציעה נגרמה במהלך חופשה, בית המשפט קבע כי אין להכיר במערער כנכה צה"ל.


מבחינה משפטית, כאשר חייל נפגע במהלך חופשה, חלות עליו הוראות חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ח-1988. על פי חוק זה, במידה וחייל נפגע שלא בעת מילוי תפקידו, וועדה רפואית קובעת לו נכות הקטנה מ-20%, הוא איננו מוכר לפי החוק.


הערעור במקרה דנן נבע מהטענה המרכזית הבאה. הפציעה במשחק הכדורגל הייתה "החמרה" של מצב רפואי קודם שנגרם לחייל כתוצאה מהשתתפות במד"סים במהלך השירות. החייל טען למעשה כי התאונה במגרש הכדורסל הייתה פועל יוצא של פגימות רפואיות קודמות, אשר הוא הלין אודותיהן באוזני מפקדיו ורופאיו בצבא. מנגד, קצין התגמולים ביקש לייחס את מלוא הנזק בברך למשחק הכדורסל.


על מנת לחזק את טענותיו, המערער הציג חוות דעת רפואית מטעמו. המומחה מטעם המערער טען כי "הייתה סבירות גבוהה שהנזק אשר נגרם לברך היה קיים גם לפני התאונה במגרש הכדורסל". מאידך, קצין התגמולים הציג חוות דעת רפואית מטעמו. על פי המומחה מטעם משרד הביטחון, כריתת המיניסקוס הייתה תוצאה ישירה של משחק הכדורסל ואין בלתו. חשוב לציין כי לפני התאונה המדוברת, המערער התלונן שלוש פעמים שונות על כאבים בברך שמאל.


לא משרת ביחידה קרבית, פעיל ספורטיבית באזרחות


בית המשפט בחן את הערעור וקבע כי דינו להידחות. ראשית, בית המשפט שלל את הגישה של המערער לפיה הריצות במסגרת שיעורי הספורט בצבא היו אלה אשר החמירו את מצבו הבריאותי. ראשית, המערער לקח חלק בקורס בקרי טיסה אשר הינו קורס עיוני במרביתו. כמו כן, הממצאים הרפואיים אשר עלו מתלונותיו של המערער בנוגע לכאבים בברך לא התייחסו למיניסקוס אלא לפגיעה אפשרית בסחוס.
 

זאת ועוד, המערער העיד על עצמו שהוא היה משחק כדורסל ופעיל מבחינה ספורטיבית עוד לפני הצבא. דהיינו, נקבע כי אין זה סביר שריצה חד שבועית של 2,000 מ' ללא ציוד היא זו אשר גרמה לפציעתו הרפואית. לא זו אף זו, בית המשפט קבע כי הנזק אשר נגרם למערער בברכו נבע אך ורק מהתאונה במגרש הכדורסל. בפסק הדין נקבע כי הנזק הרפואי בברך נגרם כתוצאה מתנועה סיבובית לא נכונה של הברך במשחק הכדורסל, ולא בשל ריצה חד שבועית בקורס עיוני בצבא.