רעא 6336/12

 

רשלנות רפואית באבחון סרטן עלולה בהחלט לגרום לנזקים רפואיים. מחלת הסרטן ידועה כמחלה אשר חשוב לאבחן אותה במועד המוקדם ביותר. עם זאת, לא כל אבחון מאוחר של סרטן עולה כדי רשלנות מצד הצוות הרפואי. על מנת לזכות בפיצויים בגין רשלנות בסרטן, צריך להוכיח גם קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. להלן דוגמא למקרה בו הרשלנות (הלכאורית) באבחון הסרטן לא גרמה לנזק וזאת משום שגם אבחון מוקדם יותר לא היה מונע את התפתחות המחלה באופן שבו היא התפתחה.


יש לכם שאלה?
פורום דיני צבא | משפט פלילי צבאי
פורום רשלנות רפואית בלידה
פורום רשלנות רפואית שיניים
פורום זכויות חולי סרטן
פורום רשלנות רפואית באבחון


מדובר במקרה מצער אשר ההליכים המשפטיים הנוגעים לו התנהלו בבתי המשפט במשך למעלה מעשור. כמו כן, במרוצת השנים, המערערת הלכה לעולמה מחמת מחלת הסרטן בה לקתה. הערעור במקרה דנן עסק בהחלטתה של וועדת הערעורים במשרד הביטחון. השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן.


עובדות המקרה


המנוחה לקתה בסרטן מסוג לימפומה במהלך שירותה הצבאי. על פי הרישום בגיליון הרפואי מספטמבר 2000, התברר כי המנוחה לוקה באנמיה משמעותית על בסיס ספירת דם. עם זאת, תוצאותיה של הבדיקה - חרף משמעותן - לא הועברו למנוחה ו/או לרופא האחראי. כפועל יוצא מכך, רק באוקטובר 2000 המנוחה הופנתה לבית החולים ושם אובחן הסרטן. בעת האבחון, מחלתה של המנוחה כבר הייתה בשלב מתקדם. כידוע, אבחון סרטן עלול לעלות כדי רשלנות רפואית במקרים בהם הרופא המטפל איננו משכיל לזהות את המחלה במועד המוקדם ביותר. לא אחת, רשלנות באבחון סרטן תביא לאבחון המחלה לאחר נקודת האל-חזור.


במקרה דנן, המנוחה עברה מיד טיפול כימותרפי מקיף ואף עברה השתלת מח עצם עצמית. חרף נסיגה מסוימת במחלה, הסרטן חזר באוקטובר 2003 וגרם לפטירתה של המנוחה. במרץ 2001, המנוחה הגישה לקצין התגמולים בקשה להכיר בה כנכת צה"ל לפי חוק הנכים.
כשנה וחודש לאחר מכן, קצין התגמולים דחה את התביעה. קצין התגמולים הסתמך על חוות דעת רפואית של מומחית בתחום אשר גרסה כי לא התקיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי למחלה. המערערת הגישה ערעור לוועדת הערעורים על בסיס חוות דעת רפואית מטעמה. נטען כי האיחור באבחון גרם לנתוני פתיחה קשים מבחינת סיכויי ההחלמה, ועל כן עסקינן במקרה של רשלנות רפואית בצבא. המנוחה טענה כי אבחון מוקדם של המחלה היה יכול לשפר באופן משמעותי את סיכוייה לנצח את הסרטן.


ערעור על החלטת הוועדה


לאחר שוועדת הערעורים דחתה את טענות המערערת, האחרונה פנתה בעניין לבית המשפט המחוזי. הסדר דיוני בין הצדדים הביא לכך שהערעור ידחה, אך נקבע כי המערערת ובא כוחה יוכלו להציג לקצין התגמולים ראיות חדשות אשר תתמקדנה במועד המוקדם ביותר בו ניתן היה לאתר את המחלה. כמו כן, הראיות היו אמורות לעסוק גם בקשר שבין האיחור באבחון להתפתחות הסרטן. דהיינו, באיזה מידה סיכויי החלמתה של המערערת נפגעו כתולדה מהרשלנות רפואית.


המערערת הציגה לקצין התגמולים חוות דעת רפואית משלימה בתור ראיה חדשה. בחוות הדעת הנ"ל נטען כי האיחור בגילוי המחלה - בין ספטמבר לאוקטובר 2000 - גרם באופן משמעותי להתפתחות נזק בלתי הפיך. לאור האמור, קצין התגמולים פנה שוב למומחית מטעמו אשר הציגה חוות דעת רפואית הסותרת את העמדה הנ"ל. בסופו של היום, קצין התגמולים דחה את הערעור. ערעור על החלטה זו הוגש לוועדת הערעורים.


וועדת הערעורים דחתה את הערעור וקבעה כי למרות העדר רשומה רפואית, וחרף העובדה שהנטל להוכחת אי רשלנות הונח לפתחו של קצין התגמולים, המשיב הוכיח את גרסתו. נקבע כי הגורם המרכזי אשר השפיע על התפתחות הסרטן במקרה דנן היה מאפייניה הביולוגיים של המחלה ולא מועד האבחון. הוועדה הסבירה כי חוות הדעת מטעם משרד הביטחון לא עסקה בסוגיה באופן כללי אלא על בסיס נסיבות המקרה הספציפיות.


דהיינו, מצבה הרפואי הרלבנטי של המערערת, נסיגת המחלה לאחר הטיפול הכימותרפי, חזרתו של הסרטן לאחר מכן וכו'. הוועדה מצאה כי מהלך הסרטן במקרה דנן היה "לא אופייני" ולא היה ניתן לאבחן את המחלה במועד מוקדם יותר. כמו כן, נקבע כי גם אם הסרטן היה מאובחן כבר בספטמבר 2000, תוצאות האבחון לא היו משנות את סיכויי ההחלמה.