סטודנטים הלומדים תארים מתקדמים במדעים מדויקים מבלים את מרבית יומם במעבדות ובמכוני המחקר. ואכן, אפשרויות הפרנסה מבחינתם אינן מגוונות בלשון המעטה. יתרה מכך, מנחים רבות המדריכים את המסאטרנטים והדוקטורנטים מגבילים באופן משמעותי את שעות העבודה המותרות עבור המדענים המתחילים. למעשה, חלק הארי בכלכלתם של הסטודנטים הללו נעוץ במלגה המשולמת להם מדי חודש. מדובר במלגה בשיעור של כמה אלפי שקלים, וזאת במטרה לקיים את המדען/החוקר עד להשלמת התואר.

 

יש לכם שאלה?

פורום פיצויי פיטורין
פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר
פורום יחסי עובד מעביד ( מעסיק )
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה


נשאלת אפוא השאלה, האם מלגה זו מהווה שכר עבודה? דהיינו, האם תקופת מלגאות במוסד אקדמי יוצרת בין המוסד לסטודנט יחסי עובד מעביד? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה.


מדען מלגאי במכון וייצמן


התביעה במקרה דנן הוגשה כנגד מכון וייצמן. התובע טען כי במשך שלוש שנים הוא קיבל ממכון וייצמן מלגה חודשית עבור לימודי פוסט-דוקטורט, ופיטוריו ממשרתו היו צריכים לזכותו בפיצויי פיטורים גם בגין תקופה זו. דהיינו, נטען כי תקופת הלימודים הנ"ל הייתה למעשה תקופת עבודה לפי חוק. בית הדין הארצי בחן את הסוגיה וקבע כי דין טענותיו של החוקר להידחות.


בפסק הדין, אשר ניתן לטובתו של מכון וייצמן, נקבע כי מלגה איננה מהווה שכר עבודה (ואין לגזור מהפסקת קבלתה זכאות לפיצויי פיטורים). במסגרת פסק הדין, בית הדין הארצי עמד על התכלית המקופלת מאחורי ההתקשרות ללימודי פוסט-דוקטורט. הודגש כי לא מדובר במתן עבודה אשר מתקבלת תמורה בגינה, אלא בהכשרת מדען על בסיס מלגת קיום חודשית. המלגה משולמת למדען נוכח ההכרה בכך שהוא איננו עובד ומתפרנס, ולא עבור תשלום בגין תרומתו למוסד האקדמי.


עובדות המקרה והכרעת בית הדין


עובדות המקרה היו כדלקמן. התובע, בן 56, הגיש כנגד מכון וייצמן תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. בכתב התביעה נטען כי יחסי העבודה בין הצדדים נפסקו לאחר תקופה בת 11 שנים אשר החלה לאחר שהתובע סיים את לימודי הפוסט-דוקטורט. לטענת התובע, מכון וייצמן התחייב להעניק לו קביעות אשר בסופו של היום לא הוענקה. תביעתו עמדה על 900,000 שקלים ובפועל הוא זכה בסכום של 70,000 שקלים בלבד (בשל הפרשי שכר, פיצויי בגין פיטורים ללא שימוע ואי מתן הודעה מוקדמת כחוק). במסגרת התביעה, התובע טען גם כי הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 60,000 שקלים נוספים בגין תקופת עבודתו במכון וייצמן בתור חוקר מלגאי. לאחר שבית הדין האזורי לעבודה דחה את טענותיו, הוא פנה וערער לבית הדין הארצי. עם זאת, גם הערכאה גבוהה השיבה את ידיו ריקם.


בפסק הדין נקבע כי בין התובע למנחה המעבדה לא נערך חוזה עבודה אשר מטרתו הייתה "העמדת כוח העבודה של התובע לרשות מכון וייצמן". למעשה, הקשר החוזי בין השניים היה בעל ייעוד אחד - הכשרה והשתלמות של התובע בתור מדען וחוקר. דהיינו, העניין המרכזי אשר עמד על הפרק במקרה דנן היה הכשרתו הלימודית והמקצועית של התובע, ולא הכנתו לקראת עבודה כחוקר קבוע במכון וייצמן.
אי לכך, נקבע כי לא היה מדובר בתקופת מלגאות שהינה כתקופת קיומם של יחסי עובד מעביד. חשוב להדגיש כי בית הדין לעבודה ציין שהוא פסק כפי שפסק בהתאם לנסיבות המקרה הספציפיות. דהיינו, ייתכן בהחלט כי עניינם של פוסט-דוקטורנטים אחרים ייבחן מנקודת מבט אחרת. "יובהר כי עמדתנו אינה מתיימרת לחול ככלל על כל 'פוסט - דוקטורנט', אלא אך על הנסיבות הקונקרטיות כפי שהוכחו בפנינו", כתבו השופטים בפסק הדין.