אפליה בעבודה הינה תופעה אשר יכולות להיות לה פנים רבות. בישראל, אשר החברה בה מורכבת מפסיפס של תרבויות ועדות, אפליה על רקע מוצא בעבודה הפכה לצערנו לתופעה שכיחה. לא אחת, בשל היותה אפליה על רקע עדתי, קשה להוכיחה בבית הדין לעבודה. עם זאת, לעיתים, העובד משכיל להרים את הנטל האמור. להלן דוגמא למקרה מסוג זה.

 

יש לכם שאלה?

פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה
פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים

 

מדובר בפיטוריה של מורה בבית ספר תורני-מקצועי אשר הצליחה להוכיח כי הפסקת עבודתה הייתה תולדה של אפליה על רקע מוצא. יש לציין כי מוצאה של המורה היה למעשה אחד הגורמים אשר הביאו את בית הספר (הנתבע) לגייסה לעבודה מלכתחילה. המורה הציעה לבית הספר לגייס תלמידים "יוצאי ברית המועצות" והמוסד החינוכי "הרים את הכפפה" לשם הגדלת תקציבו. שמונה שנים לאחר מכן, כאשר מספרם של התלמידים העולים הצטמצם, המורה פוטרה מעבודתה. במסגרת תביעה שהוגשה על ידה לבית הדין לעבודה, נטען כי מדובר היה בפיטורים בלתי חוקיים הנעוצים באפליה אסורה.

 

האם מדובר באפליה?

 

כפי שצוין לעיל, המורה התקבלה לבית הספר בעקבות הצעה להקים במוסד החינוכי מגמה מיוחדת אשר תפנה ליוצאי חבר העמים. זאת ועוד, עם הקמת המגמה, המורה "משכה" אליה תלמידים מבית הספר הקודם בו היא עבדה. המורה לימדה בבית הספר ספרות, תנ"ך והיסטוריה, וזאת חרף העובדה שהיא לא הייתה בעלת השכלה מתאימה להוראת הנושאים הנ"ל מבחינת משרד החינוך. במסגרת התביעה, המורה ביקשה להדגיש כי היא לא לימדה רק את התלמידים מחבר העמים אלא גם "תלמידים ישראלים" ועולים ממדינות אחרות. בנוסף, המורה אף הכינה את תלמידיה לקראת בחינות הבגרות במקצועות השונים.

 

המורה טענה כי לאחר למעלה משמונה שנות עבודה, היא "זכתה" לקבל מכתב פיטורים שמקורו באפליה אסורה. בכתב התביעה הודגש כי המכתב לא השאיר מקום לספק בעניין זה. למעשה, נכתב בו כי לא היה מנוס מפיטורי העובדת בשל הירידה במספר התלמידים יוצאי חבר העמים. המורה הוסיפה כי חפציה האישיים אף הושלכו מחדרה הפרטי בניגוד לידיעתה ו/או הסכמתה.

 

בתביעתה, המורה ביקשה ראשית להביא לביטול פיטוריה. כמו כן, האחרונה עתרה לפיצוי בשיעור של 300,000 שקלים בגין הפסדי השתכרות. 50,000 שקלים נוספים נתבעו בגין האפליה האסורה ופיטורים ללא שימוע כדין. 

 

בית הספר הכחיש את הנטען. המוסד החינוכי טען כי המורה פוטרה ללא כל קשר למוצאה, והשימוע לא נערך לה מחמת טעות. באשר להשבת המורה לעבודה, בית הספר טען כי לתובעת לא הייתה כלל הסמכה חוקית ללמד מקצועות הומאניים כספרות, תנ"ך והיסטוריה, זאת נוכח הכשרתה כמורה למוסיקה בלבד.

 

בית הדין לעבודה מקבל את התביעה אך לא מבטל את הפיטורים

 

בית הדין לעבודה קיבל את התביעה באופן חלקי. השופטת, נטע רות, קבעה כי התנהלותו של המוסד החינוכי העידה על אפליה מתמשכת ופסולה של עובדת מחמת מוצא. בפסק הדין נקבע כי בית הספר לא היה יכול להעלות טענות בנוגע להכשרתה של המורה, וזאת בשל העובדה שהוא העסיק אותה במשך כמעט עשר שנים ביודעו אודות כישוריה, השכלתה, הכשרתה וניסיונה.

 

בית הדין לעבודה ציין התובעת "השתמשה" בתלמידי חבר העמים בכדי להתקדם במקצועה ולהתקבל לעבודה. עם זאת, נקבע כי התנהלות בית הספר כלפיה עלתה כדי השפלה ופגיעה בכבודה. בפסק הדין נכתב כי "בית הספר השתמש במוצאה של התובעת כל עוד הוא היה נחוץ לו, וכאשר התמעטו התלמידים העולים, המורה הושלכה כחפץ שאין בו שימוש". כמו כן, נקבע כי בית הספר מנע מהתובעת "לפרוץ את גבולות המוצא" וזאת למרות עבודתה ארוכת השנים.

 

בסופו של דבר, בית הספר חויב לשלם לתובעת פיצויים בסך 100,000 שקלים בגין הפסד השתכרות, ו-50,000 שקלים בגין אפליה על רקע מוצא בעבודה. עם זאת, נקבע כי אין לאכוף במקרה דנן את יחסי העבודה, ולבטל את הפיטורים, וזאת בעקבות העדר הסמכה מתאימה ללימוד מקצועות הומאניים.