עת"מ 54060-09-12

 

האם ניתן להיאבק כנגד גירוש עובד זר סיעודי המסייע לקשיש חולה אלצהיימר? זוהי הסוגיה אשר הונחה לפתחו של בית המשפט לעניינים מנהליים במקרה דנן. מדובר בעתירה שהוגשה על ידי קשישה הלוקה באלצהיימר. בעתירה נטען כי העובדת הסיעודית המטפלת בקשישה מזה כ-12 שנים נאלצת לעזוב את המדינה בעקבות החלטתו של משרד הפנים להתנות את הישארותה בישראל בהפרדה בין העובדת לילדיה הקטינים.

 

יש לכם שאלה?

פורום תביעת סיעוד | ביטוח סיעודי
פורום ויזה לישראל | אזרחות ישראלית
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים


בית המשפט לעניינים מנהליים פנה למשרד הפנים וקבע כי יש מקום "לבחון מחדש" את הסוגיה. בפסק הדין נקבע כי בחינה מחודשת צריכה להתחשב באיזון הראוי שבין האינטרס הציבורי בדבר שיקולי המדיניות בנוגע לעובדים זרים, לבין האינטרס הפרטני של הקשישה הסיעודית.
קשר מיוחד בין הקשישה לעובדת הסיעודית


העותרת, קשישה סיעודית בת 89, טופלה במשך למעלה מ-12 שנים על ידי עובדת סיעודית. בשל מצבה הקשה של הקשישה, ו"טיפולה המסור של העובדת הזרה", המטופלת התקשתה לקבל את העובדה שהעובדת "תנטוש" אותה כעת. יצוין כי בין השתיים נרקם לאורך השנים קשר מיוחד במינו. בהסתמך על הקשר הנ"ל, משרד הפנים אישר בעבר את הישארותה של העובדת הסיעודית מעבר לאשרת השהייה המקורית. עם זאת, העובדת הסיעודית נכנסה להריון ועל פי הנוהל באשר לכניסה לישראל, היה עליה לעזוב את המדינה.


המטפלת הגישה עתירה כנגד הרחקתה מישראל אך היות ובית המשפט העליון דן בסוגיה דומה, העתירה נמחקה בהסכמה. בסופו של דבר, בית המשפט העליון קבע כי יש לבטל את הנוהל המרחיק עובדות זרות הנכנסות להריון. אי לכך, ועל בסיס המלצתו של בית המשפט לעניינים מנהליים, העובדת הסיעודית פנתה למשרד הפנים פעם נוספת. הפעם, הבקשה הייתה להאריך את השהייה בישראל משיקולים הומניטאריים וזאת משום ש"הקשישה זקוקה לה". משרד הפנים התנה את הישארות העובדת בישראל בהפרדה בינה לבין ילדיה הקטינים, וזאת חרף המלצת הוועדה לעניינים הומניטאריים.


בית המשפט הולך לפי המלצת הוועדה לעניינים הומניטאריים


אי לכך, הקשישה פנתה לבית המשפט לעניינים מנהליים. במסגרת העתירה, שהוגשה לבית המשפט בתל אביב, הקשישה טענה כי החלטת משרד הפנים הייתה "בלתי סבירה ובלתי מידתית". נטען כי משרד הפנים קיבל החלטה המנוגדת באופן גמור להחלטת הוועדה לעניינים הומניטאריים. כמו כן, הקשישה הלינה על כך שמשרד הפנים התעלם ממצבה הרפואי ולא התחשב בטובתה. הודגש הנזק אשר עלול להיגרם לקשישה במידה והעובדת תיאלץ לעזוב את ישראל.


משרד הפנים טען כי לא הייתה לבית המשפט הסמכות ו/או ההצדקה להתערב בהחלטתו המקצועית. במשרד הפנים הדגישו את ההיקף הנרחב של עובדים זרים השוהים בישראל שלא כדין, ואת המאבק הסיזיפי בתופעה הנ"ל. אי לכך, המשיב טען כי יש לנקוט ביד קשה כנגד עובדים זרים המפרים את אשרת השהייה ואין מנוס מהרחקת העובדת בתנאים המדוברים.


בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי דין העתירה להתקבל. השופט, דוד מינץ, קבע כי חרף ביטול הנוהל הנוגע לעובדות זרות הרות, ניכר כי משרד הפנים לא הפנים את פסיקתו של בית המשפט העליון. מבחינת המקרה הספציפי, מינץ קבע כי משרד הפנים התעלם מנסיבותיה האישיות של הקשישה והרחיק באופן בלתי סביר את העובדת הסיעודית מישראל. אי לכך, בית המשפט הורה "לשוב לשקול" את ההחלטה, זאת נוכח עדויותיהם המרגשות של בני המשפחה וחוות דעתה המקצועית והחד משמעית של הוועדה לעניינים הומניטאריים.