בעלי מקצוע רבים מפרסמים באתר האינטרנט שלהם תיק עבודות. תיק העבודות מהווה, מן הסתם, עבודות אשר בוצעו על ידי בעל המקצוע עבור לקוחותיו. היות ורשת האינטרנט פתוחה לעיני כל, ולאו דווקא רק לקוחות פוטנציאליים פוקדים את אתר בעל המקצוע, חשוב להשיג את הסכמת הלקוחות לפרסום העבודות. להלן דוגמא למקרה בו הסכמה כאמור לא הושגה. עם זאת, העבודה לא פורסמה באופן רגיל אלא על בסיס הדמיה בלבד (וללא פרטי הלקוח). האם עסקינן בפגיעה בפרטיות?
יש לכם שאלה?
פורום זכויות יוצרים במוזיקה ואמנות
פורום קניין רוחני
פורום דיני אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט
פורום משפט מסחרי ודיני חברות
אדריכל התקשר עם לקוח על מנת לתכנן "בית מגורים יוצא דופן". האדריכל, אשר מפעיל אתר אינטרנט ובו הוא מפרסם מקבץ מעבודותיו, ביקש לעלות תצלומים של הבית ברשת המקוונת. הלקוח התנה את העלאת התמונות בחתימה של האדריכל על התחייבות בשיעור חצי מיליון דולרים. האדריכל לא הסכים לחתום על ההתחייבות האמורה. אי לכך, במקום לפרסם באתר האינטרנט את תמונות הבית, האדריכל פרסם הדמיה ממוחשבת של הנכס. הלקוח "גילה" את הפרסום וטען כי מדובר בהפרת זכויות יוצרים. אי לכך, האחרון הגיש תביעה כנגד בעל המקצוע. בית המשפט המחוזי בחן את הסוגיה וקבע כי דין התביעה להתקבל. האדריכל הגיש ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון מפריד בין פנים הבית לחזיתו
במסגרת הערעור, האדריכל טען כי לא רק שהוא פרסם הדמיה ממוחשבת בלבד, אלא שלא צוינו כלל פרטי הלקוח. כמו כן, נטען כי פרטיותו של המשיב לא נפגעה, ומקל וחומר לא מדובר בפגיעה כה חמורה אשר יש בה כדי לגבור על "זכותו המוסרית" לפרסם יצירותיו. האדריכל הוסיף כי הלקוח הסכים לפרסום המדובר ותצלומי הבית פורסמו על ידי אחרים.
הלקוח טען, מנגד, כי פרטיותו ופרטיות בני משפחתו עמדה על הפרק במקרה דנן. לדבריו, האדריכל פרסם את ההדמיה הממוחשבת בחוסר תום לב וזכותו של המערער לפרסם עבודותיו לא גברה במקרה דנן על זכותו לפרטיות. הלקוח הדגיש כי לא היה מדובר בזכות מוסרית קלאסית אלא אינטרסים כלכליים גרידא עמדו מאחורי פעילות האדריכל באתר. הלקוח הוסיף כי האדריכל לא היה מנוע מפרסום התוכנית בפני חוגים מקצועיים ולקוחות.
בית המשפט העליון קבע כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. השופט פוגלמן קבע בפסק הדין כי יש לערוך הפרדה בין פרסום ההדמיה מבחינת חזית הבית, לבין פרסום ההדמיה באשר לחדרים הפנימיים. בפסק הדין נקבע כי למרות שהלקוח היה זכאי לשמירה על פרטיותו מבחינת פנים ביתו, הרי שלא כך הוא הדין באשר לחזית הנכס. אכן, שמו של הלקוח במקרה דנן לא פורסם באתרו של האדריכל. עם זאת, נקבע כי היות ואין ספק שעסקינן ביצירה ייחודית, הרי שלא הייתה כל בעיה להתחקות אחר זהות בעל הבית גם ללא הפרטים המדוברים.
בית המשפט הוסיף כי פרסום פני הבית היה בהחלט עלול לעלות כדי "גרימת תחושת אי נוחות עזה". אי לכך, ולאור העובדה שהאדריכל ידע כי הלקוח במקרה דנן "קנאי לפרטיותו", הפרסום נעשה בחוסר תום לב. היות והאדריכל לא חתם על ההתחייבות המדוברת, הרי שהסכמת הלקוח לפרסום לא ניתנה.
עם זאת, בית המשפט מצא דין אחר לגבי חזית הבית. נקבע כי פרסום חזית הנכס בהדמיה ממוחשבת באתר האדריכל לא עלתה כדי פגיעה בפרטיות במקרה דנן. גם אם כן, בית המשפט קבע כי עסקינן ב"פגיעה קלת ערך". הודגש כי בדומה לכל נכס, חזיתו חשופה לעיני כל והיא מצויה בכל עת גלויה לעינו של הציבור. אי לכך, נקבע כי לא ניתן לפסוק פיצויים בגין פרסום אודות חזית נכס אשר הציבור כבר נחשף אליה. בסופו של היום, בית המשפט קבע כי האדריכל רשאי להציג הדמיות ממוחשבות של פנים הבית מול חוגים מקצועיים ולקוחות, ולפרסם באתר האינטרנט את ההדמיות החיצוניות.
.JPG)
