בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי קיבוץ רמת רחל יישא בתשלום מע"מ בעבור מכירה של 27 דירות אשר נבנו על קרקעות הקיבוץ. השופטת, מרים מזרחי, קבעה כאמור בבואה לדחות את הערעור שהוגש על ידי הקיבוץ כנגד החלטתו של מנהל מכס ומע"מ. הדירות נשוא הערעור נבנו לאחר מאבק ממושך אודות סיפוח חלק מקרקעות רמת רחל לירושלים.

 

יש לכם שאלה?

פורום דיני מיסים
פורום רכישת דירה | מכירת דירה
פורום דיני מושבים וקיבוצים אגודות שיתופיות | בן ממשיך


לפני כעשור, התקבלה החלטה על סיפוח של כ-250 דונמים מאדמות הקיבוץ לעיר הבירה. במקביל, הקיבוץ התקשר בהסכם לבנייה על הקרקעות שנותרו ברשותו. בעקבות האיטיות בהתקדמות תהליכי הבנייה, הקיבוץ החליט למכור 32 דירות בעצמו בכדי להקל על מצוקת דיור שהתפתחה בתוך רמת רחל עצמה. הקיבוץ קיבל סך של כ-32.4 מיליון שקלים בעבור עסקאות המכירה.


במסגרת ההליך דנן, הקיבוץ טען כי העסקאות המדוברות לא היו עסקאות שהיו חייבות במע"מ ולא הייתה לו ברירה אלא לסחור בדירות. בית המשפט לא קיבל את טענותיהם של נציגי רמת רחל. השופטת מזרחי קבעה כי בהתאם לקני המידה אשר נקבעו לסיטואציות כגון דא בבית המשפט העליון, פעילותו של הקיבוץ עם מכירת הדירות הייתה "פעילות עסקית החייבת בתשלום מס ערך מוסף". בית המשפט הדגיש כי בדומה לקיבוצים ומושבים אחרים, גם קיבוץ רמת רחל פנה בשנים האחרונות לענפים תעסוקתיים אשר רחוקים שנות אור מקווי הפרנסה המסורתיים של החיים הקיבוציים. מבחינת המקרה הספציפי, בית המשפט קבע כי לא יכול להיות ספק שעסקת מכירת הדירות הייתה בעלת מטרה אחת - להפיק רווחים לקיבוץ, גדולים ככל הניתן.


הקיבוץ טוען: העסקה בוצעה על ידי אנשים מהיישוב


הקיבוץ ניסה לטעון כי החברים מטעמו אשר פעלו לשם מכירת הדירות לא היו סוחרי נדל"ן מקצועיים אלא אנשים מן היישוב (תרתי משמע). נטען כי הם לא היו בעלי הידע הדרוש והם נעזרו לאורך כל הדרך באנשי מקצוע חיצוניים. מכאן, הקיבוץ ניסה לטעון כי לא היה מדובר בפעילות עסקית מטעמו. בית המשפט דחה את הטענות הנ"ל בהדגישו פעם נוספת את היקף העסקאות והיקף התמורה. טענותיו של הקיבוץ כאילו הוא היה "סוחר בעל כורחו" נדחו על ידי מזרחי.


השופטת קבעה כי גם אם הקיבוץ "נאלץ להגיב על נסיבות שנוצרו שלא בגללו", עדיין לא היה זה שונה מעוסקים אחרים הנדרשים לקבל בעסקיהם החלטות מתוך לחץ ושינויי נסיבות. הודגש כי לא כל פעילות עסקית "לא נוחה" הינה בבחינת אילוץ. בית המשפט קבע כי הקיבוץ היה זה אשר קיבל את ההחלטה למכור את הדירות. כמו כן, צוין כי התנהלותו של הקיבוץ כעוסק בעסקת המכירה הייתה עניין רצוני. בסופו של היום, בית המשפט דחה גם את טענת הקיבוץ כי היה מקום להעניק לו את הפטור האמור משום שהדירות "נועדו להשכרה". אי לכך, נפסק כי התביעה נדחית.