ייצוג משפטי מול וועדת משמעת באוניברסיטת חיפה, האמנם?

בית המשפט העליון קיבל ערעור שהוגש על ידי אוניברסיטת חיפה וקבע כי מוסד אקדמי רשאי להגביל את זכותו של סטודנט להיות מיוצג במסגרת הליך מול וועדת המשמעת. מדובר בפסק דין אשר הביא לביטולה של פסיקה קודמת שהתקבלה כנגד טענות האוניברסיטה בבית המשפט המחוזי בעיר. הסטודנטים במקרה דנן הועמדו לדין משמעתי באוניברסיטה לאחר שהם "הפגינו בתוך הקמפוס ללא רשות". ההפגנה עסקה במחאה כנגד הקרנתו של הסרט "גן עדן עכשיו" באוניברסיטת חיפה.

הנאשמים פנו במכתב לדיקן והביעו את התנגדותם להקרנתו של הסרט. מדובר בסרט המתאר את סיפורם של שני מחבלים מתאבדים בדרכם לבצע פיגוע בשטחי ישראל. הנאשמים טענו כי הקרנתו של הסרט מציגה באורח אוהד את דרכו של מחבל מתאבד לבצע את הפשע הנורא מכל - רצח אזרחים חפים מפשע. האוניברסיטה סירבה למנוע את ההקרנה והסטודנטים הפגינו מחוץ לאולם בו הוצג הסרט. בעקבות כך, נפתח כנגדם הליך משמעתי.

האחרונים ביקשו להגיע לוועדת המשמעת כאשר הם מיוצגים על ידי עורכי דין מטעמם. לאחר שהאוניברסיטה סירבה לאשר את הייצוג המשפטי, הסטודנטים פנו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי התיר את הייצוג אך בית המשפט העליון הפך כאמור את ההחלטה.

 
ייצוג משפטי רק במקרים חמורים או כאשר האוניברסיטה מיוצגת בעצמה

בפסק הדין בעליון נקבע כי תקנון המשמעת באוניברסיטה מתיר לסטודנט להיעזר בהליך משמעתי רק בעובד אקדמי (לפי בחירתו) או בסטודנט אחר. במקרה דנן, הסטודנטים נידונו לא בנוכחותם והאוניברסיטה השיתה עליהם קנס בשיעור של 1,000 שקלים, נזיפה חמורה והרחקה לסמסטר אחד. הסטודנטים פנו לבית המשפט המחוזי וביקשו כי יינתן להם סעד הצהרתי. במסגרתו, הם עתרו להורות לאוניברסיטה לאפשר להם להיות מיוצגים בהליך. במקביל, האוניברסיטה תיקנה את תקנון המשמעת שלה. בנוסח המתוקן נקבע כי סטודנטים רשאים לקבל ייצוג משפטי בשני מקרים:

• כאשר האוניברסיטה מיוצגת בעצמה על ידי עורך דין מטעמה.
• כאשר עומד כנגד הסטודנט עונש של הרחקה ממוסד הלימודים.

הסטודנטים טענו כי היה מקום לפסול את הסעיפים הנ"ל בתקנון ולהתיר להם להגיע לוועדת המשמעת ביחד עם עורכי דין מטעמם (וזאת ללא הגבלה). כפי שצוין לעיל, בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיהם של הסטודנטים. בפסק הדין במחוזי נקבע כי יש להתיר את הייצוג המשפטי. האוניברסיטה הגישה ערעור על פסיקה זו לבית המשפט העליון. בערעור האוניברסיטה נטען כי הזכות החוקתית לקבלת ייצוג משפטי איננה נוגעת למקרים של דין משמעתי אשר מקורו בחוזה בין הסטודנט למוסד האקדמי.

אליקים רובינשטיין, אשר כתב את פסק הדין, קבע כי לא ניתן להתעלם מהרצון להימנע מכך שתיקים אשר אינם ראויים לכך יגררו התנצחויות משפטיות פרוצדוראליות מעבר למימדיהם המהותיים. רובינשטיין מצא בכך "גזילת זמן שלא לצורך". נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, הצטרף לפסיקתו של רובינשטיין. בפסק הדין נקבע כי מוסד אקדמי רשאי בהחלט להגביל את זכותו של סטודנט העומד בפני וועדת משמעת להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו. יודגש כי בניגוד לרובינשטיין וגרוניס, השופט יורם דנציגר היה סבור כי דין הערעור להידחות.