שישה חודשי מאסר על תנאי, פיצוי וקנס. זהו העונש אשר גזר בית המשפט השלום בירושלים על אליצור סגל בעקבות מאמר ביקורת חריף כנגד הרב הצבאי הראשי לשעבר, הרב דניאל וייס. מדובר במאמר אשר התפרסם במגזין האינטרנט "מנהיגות יהודית" העוסק בסוגיות הלכתיות ופוליטיות. גורמים במערכת המשפט טוענים כי מדובר ללא ספק בהליך משפטי חריג במהלכו אדם מורשע בגין ביקורת בהעלבת עובד ציבור.
יש לכם שאלה?
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום רישום פלילי
המאמר, אשר נכתב תחת הכותרת 'הרבצ"ר מטעם', העביר ביקורת קשה וחריפה על התנהלותו של הרב הצבאי הראשי. סגל הטיח במאמרו דברים חמורים ביותר כנגד הרב וייס. נטען כי האחרון "שותף ומסייע לגילוי עריות", "מסייע לחילול שבת", ו"שותף להאכלתם של מאות אלפי יהודים באיסורי דאורייתא". סגל המשיך והתייחס להתנהלותו של הרב הצבאי הראשי במסגרת תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף בשנת 2005. לדבריו, לא רק שהרב "לא פעל כפי שהוא היה צריך לפעול", ו"לא הוציא פסק הלכה כנגד המהלך של גירוש אלפי יהודים מבתיהם תוך החרבת יישוב בארץ ישראל". נטען כי הרב "תמך במהלך מעל לכל במה".
"המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים"
השופטת התייחסה לדברים ברוח היהדות. בפסק הדין נקבע כי הנאשם הטיח ברב דברים קשים ביותר אשר עלו כדי הלבנת פנים ברבים שהינה כשפיכות דמים. השופטת התייחסה לכך שהנאשם חלק על כישוריו, מקצועיותו ותום ליבו של הרב מבחינת היותו איש צבא מחד, ואיש הלכה מאידך.
הנאשם טען כי דבריו לא היו "העלבות" אלא "חוות דעת עניינית ומקצועית שהינה חלק בלתי נפרד מחופש הביטוי במדינה דמוקרטית". לטענת הנאשם, הוא כתב את הדברים לאחר שהוא קרא בפורומים שונים שהרב וייס לא הביע את דעתו מבחינת ההלכה היהודית באשר להתנהלות לוחמי צה"ל בעת לחימה באויב תוך כדי אי חיפוי אווירי מחמת חשש בפגיעה באזרחים. בית המשפט דחה את טענות ההגנה וקבע כי ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה של העלבת עובד ציבור. בגזר הדין צוין כי הנאשם הטיח ברב הצבאי הראשי דברים קשים ביותר שחרגו באופן מוגזם ומופרז מהביקורת הציבורית התקינה המוגנת תחת שבטו של חופש הביטוי.
חופש הביטוי מול עבירות פליליות
בהליך המשפטי במקרה הנ"ל, עלתה פעם נוספת לדיון הסוגיה הבאה - מהו טיבה של העבירה הפלילית "העלבת עובד ציבור" וכיצד היא מתנגשת עם חופש הביטוי. הלכה פסוקה היא כי המורכבות הנלווית לפרשנותה של העלבת עובד ציבור הינה מורכבות מיוחדת שעניינה למעשה הטלת איסור פלילי על ביטוי. מדובר בעבירה הנמנית ביחד עם עבירות פליליות נוספות כגון איסור לשון הרע, הסתה לגזענות וכדומה.
המחוקק קבע, במסגרת עבירה זו, כי ישנם מסרים אשר ביטויים הינו כה מזיק ופוגעני עד כי הוא יוצא מגדרו של ערך חופש הביטוי. זאת חרף העובדה שחופש הביטוי הוכר בפסיקה, מקדמת דנא, כ"זכות יסוד בעלת מעמד על-חוקתי". בג"צ, בדונו בסוגיות דומות, עסק לא אחת בהתנגשות הבלתי נמנעת בין חופש הביטוי לבין איסור על ביטוי מסוים. אי לכך, בכל מקרה ומקרה בית המשפט מבקש למצוא אפוא את "נקודת האיזון הפרשנית הראויה" אשר יהיה בה מצד אחד התחשבות מירבית בזכות החוקתית לביקורת וחופש ביטוי, ומצד שני הגשמה של הנורמות הפליליות היושבות בבסיס הסדר החברתי.
כפי שניתן לראות במקרה דנן, בית המשפט קבע כי נקודת האיזון בסיטואציה נשוא כתב האישום הטתה את הכף להרשעה ולא להגנה על חופש הביטוי. השופטת דחתה את טענות ההגנה של הנאשם, לרבות טענה בדבר עצם חוקיותה של עבירת העלבת עובד ציבור.
.JPG)
