בקשה לביטול פסק בוררות במעמד צד אחד

רע"א 5163/10

סעיף 15(א) לחוק הבוררות קובע כי בורר הינו בר סמכות לדון בסכסוך, גם בהעדר הצד שכנגד. סמכותו הנ"ל של הבורר, לפי סעיף 15(א), מתגבשת בשני מצבים. האחד, כאשר בעל הדין אשר הפסק ניתן בהעדרו לא התייצב לישיבה למרות שהוא הוזמן לדין. השני, בעל הדין נדרש להציג את טענותיו אך הוא לא עשה זאת במועד אשר נקבע לשם כך.

יש לכם שאלה?
פורום בוררות: בוררות בסכסוכים עסקיים, מסחריים ומקרקעין

סעיף ט' לתוספת לחוק הבוררות מגבש אף הוא את סמכותו של הבורר לתת פסק דין במעמד צד אחד. סעיף זה קובע כי כאשר בעל דין איננו ממלא אחר צו אשר הבורר ציווה בעניין הכרוך בבוררות, וזאת מבלי להציג סיבה מוצדקת להתנהלותו, הבורר רשאי לתת פסק בוררות במעמד צד אחד לאחר שהוא התרה בבעל הדין "הסורר". במקרים אלה, הבורר ראשי לדחות את התביעה (כאשר הצו ניתן כנגד התובע) או לפסוק בסכסוך כאילו הנתבע לא התגונן (על ידי מחיקת ההגנה).

תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת הסדר אשר דומה במהותו לאמור בסעיף ט' לתוספת לחוק הבוררות. תקנה זו עוסקת בהפרת צו בנוגע לגילוי או עיון במסמכים, מענה לשאלון או מתן פרטים נוספים. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט יעשה שימוש בתקנה 122 כ"אמצעי אחרון" ו"במקרים חריגים בלבד". דהיינו, בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי תקנה זו בסיטואציות בהן הוא נוכח לדעת כי בעל הדין לא ציית לצו מחמת זלזול בהליך או כתולדה מזדון. יתרה מכך, אין להפעיל סמכות זו כל אימת שניתן לפעול באמצעי מידתי יותר (למשל, פסיקת הוצאות לחובתו של בעל הדין אשר הפר את הצו).

בין תקנה 122 לחוק הבוררות

ניתן להקיש מתקנה 122 להוראות חוק הבוררות באשר למתן פסק בורר במעמד צד אחד. דהיינו, מדובר בצעד שעל הבורר לנקוט בו כאמצעי אחרון ובמשורה. מיותר לציין כי כאשר עומדת על הפרק הכרעה בעניינו של פלוני בהעדרו מדובר בסנקציה חמורה ועל כן הבורר המבקש לעשות שימוש בסמכותו הנ"ל נדרש להתמודד עם משוכות הגנה שונות. למשל, סעיף ט' קובע כי בורר לא ייתן פסק בהעדר צד ללא התראה ומבלי שבעל הדין שנעדר מהדיון קיבל על כך אזהרה בכתב או בעל פה.

בית המשפט העליון התייחס לכך בפסיקתו לא אחת. בהלכה הפסוקה נקבע כי היות ועסקינן בסנקציה חריפה, יש לנהוג בה במידתיות. כמו כן, במידה ובעל הדין אשר פסק הבוררות ניתן בהעדרו יוכיח שהבורר לא עמד במנגנוני ההגנה הדרושים, ניתן יהיה לבטל את הפסק על פי סעיף 24(4) לחוק הבוררות.

דוגמא לפסק דין

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי שאישר פסק בוררות במעמד צד אחד. הבורר התייחס בפסק לסמכותו לעשות כן וקבע כי הוא פעל כאמור משום שב"כ המבקשת התפטר מבלי לקבל על כך אישור. בהחלטת בית המשפט העליון נקבע כי הבורר לא העניק למבקשת התראה חד משמעית וברורה לפני שהוא עשה שימוש בסנקציה של קבלת תביעה במעמד צד אחד (ודחיית תביעה שכנגד). הודגש כי לא היה די באמירתו הכללית של הבורר בדבר התניית המשך הבוררות בתשלום שכר טרחה בכדי לעמוד כנדרש בתנאים המפורטים בסעיף ט' לתוספת. אי לכך, נקבע כי פסק הבוררות הקים עילת ביטול.

עם זאת, בכך לא הסתיים ההליך. לאחר שפסק הבורר ניתן במעמד צד אחד, המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטלו על סמך מספר עילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות (סעיף העוסק בעילות בטלות פסקי בוררות). במסגרת הבקשה הנ"ל, המבקשת טענה גם לעילת בטלות לפי סעיף 24(4) - לא ניתנה לה הזדמנות להשמיע טענותיה.

בית המשפט המחוזי קיים דיון בין הצדדים ובו התגבשה ביניהם ההסכמה הבאה. נקבע כי התביעה לביטול פסק הבוררות תידחה, ויוארך המועד להגשת בקשות לבורר. בית המשפט קיבל את הסכמת הצדדים. הייתה בכך מכה משפטית לתובעת, אשר "תתנקם" בה בעתיד. למעשה, בית המשפט לא "מחק" את התביעה אלא "דחה" אותה. דהיינו, עם דחיית הבקשה, פסק הבוררות אושר. כעת, כאשר המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות בפני הבורר, וכאשר זה דחה את בקשתה, לא נותרה לה אפשרות להעלות טענות נוספות כנגד הבורר. דהיינו, חרף קיומן של עילות ביטול, בית המשפט העליון קבע כי עילות אלה נדחו ביחד עם התביעה בבית המשפט המחוזי בדיון הראשון.