דנא 5531/12 ‏

 

האם אדם אשר נפגע בתאונת דרכים כאשר הוא היה פסול מלנהוג יהיה זכאי לפיצויים מחברת הביטוח? האם טענותיו של הנפגע באשר לאי ידיעה אודות פסילתו יצדיקו את קבלת התביעה? אלה הן השאלות אשר עמדו על הפרק בפסק הדין הבא.

 

יש לכם שאלה?

פורום תביעת ביטוח
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
פורום תאונת אופנוע | אופניים חשמליים | קורקינט חשמלי


התובע במקרה דנן נפגע בתאונת דרכים בנובמבר 1989. באוקטובר 1996, כמעט שבע שנים לאחר המקרה, הוגשה על ידי הנפגע תביעת פיצויים לפני חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התביעה הוגשה כנגד חברת הביטוח "מגדל", מבטחת הרכב במועד התאונה.


חברת הביטוח טענה כי היא לא מכחישה את אירוע התאונה אך היא אינה חייבת בתשלום תגמולי הביטוח. נטען כי התובע, בעת שהוא היה מעורב בתאונה, נהג ברכב ללא רישיון בתוקף. חברת הביטוח הדגישה כי נהיגה ללא רישיון שומטת את הקרקע תחת הכיסוי הביטוחי. התובע פנה למשרד הרישוי והציג בפני בית המשפט וחברת הביטוח מזכר לפיו יש לו רישיון נהיגה משנת 1975 "ועד בכלל".


אי לכך, חברת "מגדל" הודיעה כי היא מכירה בקיומו של הכיסוי הביטוחי. עם זאת, כשלוש שנים לאחר מכן, חברת הביטוח ביקשה לחזור בה מהכרה זו. בבקשה הנ"ל נטען כי "התגלה מידע אשר ניתן ללמוד ממנו על כך שמזכר רשות הרישוי היה בלתי מדויק ובלתי ממצה".
מהו אפוא אותו מידע "בלתי מדויק" אליו הפנתה חברת הביטוח? ובכן, עלה כי ביולי 1988 בית המשפט שלל את רישיון הנהיגה של המבוטח בגין נסיעה באור אדום למשך חמישה חודשים. עם זאת, המבוטח לא הפקיד את הרישיון וכתוצאה מכך רישיון הנהיגה שלו לא חודש עם פקיעתו (ספטמבר 1989). למעשה, חידוש הרישיון עוכב בחמישה חודשים, זמן הפסילה. רק במרץ 1990 הונפק רישיון חדש ושולמה בגינו אגרת רישוי. לפיכך, חברת הביטוח טענה כי במועד התאונה, בנובמבר 1989, המבוטח נהג ללא רישיון.


המבוטח מביא לביטול הפסילה באופן רטרואקטיבי


המבוטח טען כי גזר הדין ניתן בהיעדרו והוא לא ידע אודות הפסילה. עם זאת, בית המשפט התיר לחברת הביטוח לחזור בה מהכרתה ולהגיש כתב הגנה מתוקן. המבוטח פנה לבית המשפט לתעבורה וביקש לבטל את רכיב הפסילה מחמת אי ידיעתו אודות ההליך. בית המשפט לתעבורה דחה את הבקשה אך ערעור שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי התקבל באופן חלקי. במסגרת הערעור, המבוטח וב"כ המדינה הודיעו לבית המשפט המחוזי כי הוחלט לבטל את רכיב הפסילה ולהותיר את הקנס על כנו.


לאחר ביטול הפסילה הרטרואקטיבי, המבוטח חזר וטען כי אין לשלול ממנו את תגמולי הביטוח. כעת, התרחשה בעלילה תפנית נוספת. חברת הביטוח פנתה לפרקליטות המדינה והמציאה לה ראיות לכאורה לכך שהנפגע דווקא היה נוכח בדיון בעניינו בתיק התעבורה בשנת 1988 (חציית רמזור באור אדום). בפניה זו נטען למעשה כי יש לייחס למבוטח מעשים פליליים בדמות שיבוש הליכי משפט, הגשת תצהיר שקרי וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הפרקליטות מצאה כי יש ממש בטענה ואכן הוגש כנגד המבוטח כתב אישום פלילי. בינתיים, התביעה האזרחית עוכבה. בשנת 2003, המדינה החליטה לחזור בה מכתב האישום והמבקש זוכה מהעבירות שיוחסו לו. שמיעת הראיות בין הצדדים בהליך האזרחי חודשה עם סיומו של ההליך הפלילי.


האם המבוטח היה נתון בפסילה והאם הוא ידע על כך?


בית המשפט בחן את הסוגיה ומרכז ההליך המשפטי התמקד בשאלה - האם המבוטח נהג בזמן פסילה, אם לאו. חברת הביטוח הציגה שני טיעונים מרכזיים להוכחת גרסתה:

  • המבוטח הורשע בתיק התעבורה בנוכחותו והוא ידע כי נגזרו עליו פסילה וקנס.
  • המבוטח שילם את הקנס אך לא הפקיד את הרישיון. אי לכך, הרישיון חודש רק בשנת 1990 (ואגרה שולמה כנדרש).

בית המשפט קבע ראשית כי המבוטח לא היה בעל רישיון נהיגה תקף בעת קרות התאונה. לאחר מכן, השופטים נדרשו לבחון האם המבוטח ידע אודות פסילתו (או שמא היא הייתה תולדה של הליך שהתקיים בהיעדרו). נקבע כי המבוטח היה מודע לקיומו של ההליך בתיק התעבורה. קביעתו הנ"ל של בית המשפט התבססה על מספר שיקולים. לדוגמא, תעודת עובד ציבור מטעם המזכירה הראשית של בית המשפט לתעבורה אשר נכחה בדיון והעידה על כך שהתובע "נכח במעמד גזר הדין ושילם את הקנס אשר הושת עליו". כמו כן, בית המשפט בחן את מכלול הנסיבות וקבע כי האינדיקציות הראו בבירור שהמבוטח ידע אודות שלילת רישיונו.