חיסיון עיתונאי והרחבתו גם על המידע ולא רק על המקור

בית המשפט העליון הרחיב היום (29.12) את החיסיון העיתונאי במסגרת החלטה שקיבלה באופן חלקי ערעור שהוגש על ידי המדינה. מדובר בדיון אודות תמונה של הצלמת מיכל צחי מהעיתון מקור ראשון. התמונות נשוא הערעור תיעדו לפני כשנה, בדצמבר 2011, הפרות סדר אלימות שבוצעו בבסיס צבאי בחטמ"ר אפרים.

במסגרת פסק הדין, בית המשפט העליון קבע כי חיסיון עיתונאי חל גם על המידע עצמו ולא רק על מקורותיו. דהיינו, אם חשיפת מידע עלולה לגרום לכך שהמקור ייחשף אף הוא, יש להעניק למידע עצמו את החיסיון העיתונאי. פסק הדין ניתן על ידי השופטים עוזי פוגלמן, אליקים רובינשטיין ויורם דנציגר.

חוות הדעת העיקרית בפסק הדין נכתבה על ידי השופט רובינשטיין. רובינשטיין כותב כי אם החיסיון העיתונאי יחול רק על שאלות ישירות המופנות כלפי העיתונאי ייתכן ותישמט במקרים מסוימים הקרקע תחת תכליתו של חיסיון זה. דהיינו, במקרים בהם חשיפתו של המידע, יכולה בעקיפין לסייע בחשיפתו של המקור, אין להותיר את חשיפת המידע. השופטים ציינו כי ישנם בהחלט מקרים בהם קיימת מחלוקת של ממש באשר להבחנה בין תמונות אשר צולמו על ידי המקור בהתאם לבקשתו של הצלם, לבין תמונות אשר נתקבלו מהמקור באופן ישיר. אי לכך, נקבע כי אין להפריד מבחינת החיסיון העיתונאי בין שני המקורות. בפסק הדין הודגש כי חיסיון עיתונאי צריך לחול מעתה על מלוא המידע הנמצא אצל העיתונאי.

חיסיון עיתונאי, משמעותו

בית המשפט העליון קבע כי משמעותיו המעשיות של החיסיון העיתונאי יושבת בבסיסה של תרבות התקשורת במשטר הדמוקרטי. עם זאת, הודגש כי היקף תחולתו של החיסיון צריכה להיות עניין להוכחה מבחינת הטוען לקיומו. לאמור, במקרים בהם המדינה מבקשת מעיתונאי לחשוף עבורה מקור מסוים, שומה על האחרון להוכיח מדוע חל על המקרה חיסיון עיתונאי. אי עמידה בנטל האמור תביא לחשיפת המקור (או המידע).

נקבע כי ראוי שהדברים יונחו לפתחה של הערכאה המשפטית ואין להותיר את שיקול הדעת בעניין למשטרה. משמע, כאשר המשטרה תופסת במסגרת צו חיפוש אצל עיתונאי מסמכים מסוימים, עליה לנקוט באלה כמסמכים אשר חל עליהם חיסיון טרם נקבע אחרת. הדברים רלבנטיים גם באשר לחקירת המשטרה עובר לפנייה לבית המשפט.

זרימת מידע רציפה וחופשית לציבור הינה הבסיס עליו יושב חופש העיתונות, קבע רובינשטיין, מערכת היחסים בין מקורות עיתונאיים לעיתונאים מהווה אפוא את מרכז העצבים של תהליך התקשורת. רובינשטיין הוסיף כי הגנה אפקטיבית על מקורות המידע העיתונאיים הינה הדרך היחידה בה ניתן לשמור על חופש העיתונות ועל זכות הציבור לדעת. הודגש כי מקורות המידע העיתונאיים עלולים למצוא עצמם ב"סכנת התייבשות" במידה וההגנה עליהם לא תהיה מקיפה וברורה.

"אינטרס ציבורי"

מיותר לציין כי רק חיסיון עיתונאי בעל שיניים יוכל לאפשר לעיתונאים לבצע את מלאכתם נאמנה, לרבות לתור אחר מקורות רלבנטיים אשר הם מעוניינים להתבסס עליהם. השופטים ציינו כי החיסיון העיתונאי הוא זה אשר מאפשר לעיתונאים להגיע במקרים רבים לאתרים ומקומות אשר הדרך אליהם חסומה עבור גורמים אחרים. באופן זה, העיתונאים מהווים כלי להעברת מידע לציבור גם מאתרים "בעייתיים". בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי לא מדובר בהגנה על "הפולקלור העיתונאי" אלא האינטרס הציבורי הבסיסי ביותר הוא זה שעומד על הפרק.

במקרה דנן, הצלמת (העובדת בעיתון הדתי-לאומי "מקור ראשון") אשר הביאה את האייטם לפרסום קיבלה מידע אודות האירוע מגורמים פנימיים. לטענתה, מסירת התמונות למשטרה תוכל להביא באופן מיידי לחשיפת המקור. בית המשפט קיבל את טענותיה וקבע כי המשטרה אינה רשאית לעיין בתמונות נשוא ההליך.