עימותים בין שוטרים לחשודים בפלילים עלולים להתגלגל לכדי אלימות פיסית. לעיתים, אלימות זו מסכנת באופן ממשי את חייהם של השוטרים. במקרים כגון דא, השוטרים רשאים לפעול באלימות בכדי לנטרל את האיום, גם כאשר הדבר נעשה תוך כדי הריגתו של המתפרע. עם זאת, הריגת אדם על ידי שוטר במהלך אירוע יכולה להוות גם עילה לתביעה אזרחית על ידי שאיריו של האחרון. במקרים אלה, אם המשפחה תוכיח שידם של השוטרים הייתה "קלה על ההדק", ייתכן והמדינה תחויב בתשלום פיצויים. להלן דוגמא למקרה כאמור.

 

יש לכם שאלה?

פורום דיני נזיקין ונזקי גוף
פורום משפט פלילי

 

מדינה ישראל תשלם פיצויים בסך למעלה ממיליון שקלים להורים אשר בנם המנוח מצא את מותו בגין ירי שוטר לעברו. מדובר בתביעה נזיקית אשר התקבלה באופן חלקי בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ההורים טענו כי מותו של בנם המנוח נגרם בשל רשלנות מקצועית מצד השוטרים אשר נכחו באירוע המדובר. במסגרת התביעה, ההורים טענו כי יש לפצותם בסכום של כ-2.5 מיליון שקלים. התביעה הוגשה כנגד המדינה ומשטרת ישראל. הטענה המרכזית שהוצגה על ידי ההורים הייתה כי ביצוע הירי בסיטואציה נשוא התובענה היה רשלני.

 

לטענת ההורים, בנם נסע ביחד עם שניים מחבריו ברכב המשפחתי. החבורה נעצרה באחד הרמזורים ברמלה ולפתע היא אוגפה על ידי שני רכבים משטריים מוסווים. ההורים טענו כי שוטרים אשר יצאו מהרכבים לא הזדהו ולא לבשו מדי שוטר. לפתע, נטען, השוטרים החלו לירות על הרכב בו שהה המנוח. ההורים הדגישו כי השוטרים לא השמיעו קריאות אזהרה בטרם הם ביצעו את הירי, והפעילות נעשתה מבלי שהמנוח ו/או מי מחבריו נקטו כלפי הכוח באלימות מסכנת חיים.

 

האם סכנת חיים?

 

המדינה והמשטרה טענו כי דין התביעה להידחות. בכתב ההגנה נטען כי היות והתנהגותו של המנוח עלתה כדי סכנה ממשית לחיי השוטרים, לא היה מנוס מלירות לעברו. נטען כי השוטרים עקבו אחר רכבו של המנוח לאחר שהתקבל דיווח אודות ירי שבוצע מתוכו. השוטרים טענו כי כאשר הם איגפו את רכבו של המנוח ברמזור ברמלה, הם ירדו מהניידת עם כובעים מזהים. לטענתם, כאשר הם ביקשו מהנוסעים לצאת מהרכב, המנוח שיש ליד ההגה, החל להתנהג בפראות וניגח בעוצמה את הרכבים האחרים שהיו ברמזור. השוטרים טענו כי הם נאלצו לירות במנוח לאחר שהם היו נתונים תחת סכנת דריסה ממשית.


בית המשפט קיבל כאמור את התביעה. השופטת, ד"ר דרורה פלפל, קבעה כי רשלנות המשטרה אכן הייתה הסיבה למותו של המנוח. נקבע כי השוטרים לא הוכיחו "נהיגה פראית" מצידו של המנוח ולא הוכח כי האחרון התפרע ברמה כזו אשר עלתה כדי "סכנת חיים ממשית". כמו כן, השופטת ציינה כי לא היה ספק שהקליע שפגע בראשו של המנוח, ואשר גרם לפטירתו, נורה מאקדחי השוטרים. באשר לטענות השוטרים בנוגע לסכנת הדריסה, השופטת פלפל קבעה כי עדות השוטר בעניין זה הייתה "רצופה סתירות ונסתרה על ידי עדות שוטר אחר". נקבע כי הירי חרג מהנורמות המצופות משוטרים במצבים כגון דא ועל כן יש לפצות את משפחת המנוח בגין פטירתו של האחרון.