בעת התקשרות עם עורך דין, הצדדים מסכימים על שכר טרחה אשר יהווה את עלותו של הייעוץ המשפטי. לא אחת, מחלוקות בנוגע לשכר הטרחה מתגלעות בין עורך הדין והלקוח. במקרים כגון דא, ייתכן ולא יהיה מנוס מלפנות לבית המשפט. להלן דוגמא למקרה כאמור. עורך דין הגיש תביעה כנגד אב ושני ילדיו וזאת בגין אי תשלום שכר טרחה בעבור שירות משפטי שניתן לבת.

 

עורך הדין טען כי הוא ייצג את הנתבעת במסגרת תביעה שהוגשה כנגדה, ולאחר מכן ייצג אותה גם בהליכי הערעור. בעבור ההליך הראשון, אביה של הנתבעת, שנתבע אף הוא בהליך דנן, שילם לעורך הדין שכר טרחה בשיעור של 10,000 שקלים. הצדדים היו חלוקים באשר לשירותים אשר ניתנו לכאורה על ידי עורך הדין לנתבעת בערעור. זאת ועוד, עורך הדין טען כי הוא שימש כמעין אפוטרופוס של הנתבעת, שהינה לא יציבה כלכלית ונפשית, וטיפל בכספים שהועברו לו מאחיה (הנתבע השלישי) לצורכי מחייתה. יודגש כי האח העביר לעורך הדין סך של 2,000 דולרים, מהם עורך הדין הפקיד לכיסו 1,200 דולרים ובשאר השתמש לצורכי הנתבעת.


הנתבעת טענה כי היות והיא נמצאת במצב כלכלי גרוע מאין כמוהו, היא הסכימה עם עורך הדין על ייצוג בסכום סמלי בלבד. לטענתה, היא לא ידעה כלל כי אביה שילם עבור שכר הטרחה סך של 10,000 שקלים. הנתבעת הוסיפה כי לאחר שהדבר התברר לה, היא סיכמה עם התובע שסכום זה יכלול את "הכל כולל הכל". האב אישר את דברי בתו. לדבריו, הוא מעולם לא אישר לעורך הדין ליטול כספים נוספים מהסכום שהועבר מהאח, וכל הכסף היה אמור לשמש לשם הטיפול בנתבעת.

 

ביקורת על עורך הדין


בית המשפט דחה את התביעה תוך כדי שהוא מותח ביקורת על עורך הדין ועל התנהלותו. ראשית, השופט ציין כי כאשר עורך דין מבקש להעניק ייעוץ משפטי, שומה עליו לדאוג להסכם שכר טרחה כראוי. מקל וחומר כאשר עסקינן באדם שזהו מקצועו ושהוא בעל ידע בתחום זה. כמו כן, נקבע כי עורך הדין לא הוכיח שהוא מונה בתור אפוטרופוס לנתבעת ולא הוצגה כל עילה אשר הצדיקה תשלום שכר טרחה בעבור מילוי תפקיד זה. יתרה מכך, לא רק שעורך הדין לא הוכיח את מינויו, אלא הוא גם לא השכיל להוכיח מהן הפעולות שבוצעו על ידו בכובעו כ"מעין אפוטרופוס". לא זו אף זו, בית המשפט ציין כי למרות שלא הוסכם בין הצדדים אודות שכר טרחה בעבור השירות כאפוטרופוס, עורך הדין גבה ללא הרשאה סך של 1,200 דולרים.


השופט ציין כי מדובר בסכום הקרוב בין כה וכה לשכר הטרחה המינימאלי שמגיע לעורך דין בהעדר הסכם שכר טרחה רלבנטי. אי לכך, היה די בסכום האמור. בפסק הדין צוין כי כתב הערעור שנכתב על ידי עורך הדין למען הנתבעת לא היה שירות משפטי ראוי וזאת משום שהוא נכתב באופן לאקוני ולוקה בחסר. זאת ועוד, היות והאב ואחיה של הנתבעת לא נמנו על לקוחותיו של עורך הדין, בית המשפט ציין כי הוא לא היה רשאי להגיש תביעה כנגדם (בהעדר יריבות משפטית).