1559/08

 

דיירי בית משותף ברעננה היו מעוניינים להתקין בבניין מעלית. אחד מבעלי הדירות הרשום התנגד להתקנתה של המעלית ועתירה בעניין הוגשה על ידו. שורשיו הסכסוך החלו כאשר הוגשה בשנת 2006 בקשה לוועדת המשנה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה לקבלת היתר לשם בניית מעלית פנימית, שינוי מהלך המדרגות וחדר מכונות. 13 בעלי דירות חתמו על הסכמתם לבקשה, וזאת מתוך 16 בעלים רשומים. שנה לאחר מכן, הוועדה המקומית אישרה את מתן ההיתר וזאת בכפוף לעמידה בשורה של תנאים (כיבוי אש, חישוב שטחים, הוספת חזיתות, פטור מפיקוד העורף ועוד). כמו כן, הוועדה התנתה את המהלך גם בקבלת אישורים רלבנטיים.

 

יש לכם שאלה?

פורום סכסוכי שכנים
פורום תכנון ובניה | היתרי בניה
פורום בתים משותפים | תביעות למפקחת
פורום מקרקעין - נדל"ן
פורום מיסוי מקרקעין

 

אחד השכנים, אשר התנגד למהלך, הגיש כנגד ההחלטה הנ"ל ערר מטעמו. עררו של השכן נדחה אך וועדת הערר הכניסה מספר שינויים בנוסח הבקשה המקורי וביקשה מבעלי הדירות המעוניינים במעלית לתקן בקשתם. בסופו של דבר, הוועדה המקומית אישרה את מתן ההיתר והעותר הגיש ערר נוסף. גם ערר זה נדחה. אי לכך, העותר פנה לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקש לעצור בניית המעלית. במסגרת ההליך מול בית המשפט לעניינים מנהליים, העותר טען כי גם דינו של ההיתר המתוקן להתבטל, וזאת משום שהוא ניתן לדיירים האחרים שלא כחוק. לטענת העותר, היתר הבנייה היה מנוגד לחוק התכנון והבנייה והתקנות אשר הותקנו מכוחו.


בין השאר, טענותיו של העותר היו כדלקמן:
• הוא היה מעוניין להתנגד לבקשה המתוקנת אך זכות כאמור לא ניתנה לו.
• נשללה ממנו בהליך זכות הטיעון.
• ההיתר המתוקן לא כלל אישור מטעם שירותי הכבאות.
• חתימות הדיירים לא צורפו - כמתחייב בחוק - לבקשה המתוקנת.
• שיקולים זרים עמדו מאחורי ההחלטה על מתן ההיתר, וזו ניתנה בסוף בחוסר תום לב.

 

בית המשפט לעניינים מנהליים: אין להתערב בהחלטת הוועדה שהייתה מנומקת ומפורטת

 

בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר נדרש לסוגיה, דחה את העתירה. ראשית, בית המשפט הדגיש בהחלטתו את ההלכה הפסוקה מקדמת דנא כי אין להתערב בהחלטותיה של רשות שלטונית זולת במקרים חריגים המצדיקים זאת. מדובר בהתערבות מצומצמת אשר מוגבלת למקרים בהם ניכר כי נפל פגם חמור בשיקול דעתו של מוסד התכנון, או שההחלטה סובלת מחוסר סבירות. השופט קבע כי במקרה דנן לא התקיימו התנאים האמורים.

 

אכן, חלק מהטענות שהוצגו על ידי העותר התקבלו במסגרת הערר הראשון שהוגש לוועדת הערר. עם זאת, לאחר תיקון הבקשה, וועדת הערר החליטה כי יש להעניק את האישור ואף דחתה ערר נוסף שהוגש על ידי העותר. בית המשפט הדגיש כי הוועדה בחנה היטב את טענותיו של העותר והאחרון קיבל את יומו כחוק. השופט הוסיף כי הוועדה "דנה בהתנגדויות באריכות ובסופו של דבר בחרה להעדיף בעניין זה את עמדתו של מהנדס העיר בנוגע לשינויים אשר היו במחלוקת".

 

באשר לזכות השימוע, בית המשפט לעניינים מנהליים מצא כי לא רק שהזכות לא הופרה, אלא שהיא ניתנה לעותר אף "מעבר לנדרש". דהיינו, נקבע כי וועדת הערר האזינה ושמעה את התנגדותו של העותר, וזאת חרף קביעה מפורשת כי היות ולא היה מדובר בשימוש חורג, בקשה להקלה או סטייה, לא הייתה לאחרון זכות ערר על החלטת הוועדה המקומית. טענותיו של המתנגד באשר לאישור כיבוי האש נסתרו על ידי הצגת אישור מאפריל 2007. בסופו של היום, לא רק שבית המשפט דחה את עתירתו של השכן, אלא שהוא גם חייב את האחרון בהוצאות משפט בסך כ-30,000 שקלים.