מצלמות אבטחה נמצאות כיום בישראל בשורה ארוכה של מתחמים, הן פרטיים, הן ציבוריים, והן ציבוריים למחצה. לא אחת, עולה בבתי המשפט שאלה בדבר האיזון הראוי שבין מצלמות אבטחה לבין פגיעה בפרטיות. לדוגמא, האם ניתן להתקין מצלמות אבטחה במשרד של עובד לשם מעקב אחר פעילותו והאם קיימת לקיבוץ זכות להציב מצלמות בשטחו לצורכי הגנה (גם כאשר הם צופים על בתים פרטיים או מוסדות חינוך). אין ספק כי קשה למצוא תשובה אחת וברורה אשר תעניק מענה לשלל התרחישים האפשריים. עם זאת, במסגרת הנחייה שניתנה לאחרונה על ידי משרד המשפטים, נראה כי ברשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (הפועלת מטעם משרד המשפטים) מעוניינים לחדד את הסוגיה.

 


משרד המשפטים הוציא הנחיה בנוגע לשימוש במצלמות מעקב במסגרת הודעה מטעם הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט). על פי ההנחיה החדשה, גורמים אשר יהיו מעוניינים להתקין בשטח השייך להם מצלמות מעקב, יהיו חייבים לבצע זאת תוך כדי תהליך מסודר של קבלת החלטות טרם התקנת המצלמות. כמו כן, מוטל על מציבי המצלמות להודיע לציבור אודות התקנת אמצעי האבטחה. הנחיית משרד המשפטים קובעת גם כי קיים איסור מוחלט לעשות שימוש בתכנים המצולמים על ידי מצלמות האבטחה זולת לשם המטרה אשר בגינה הן הותקנו.


במסגרת ההנחיה, משרד המשפטים מציין כי הזכות לפרטיות במשטר הדמוקרטי בישראל הינה שיקול מרכזי אשר צריך לעמוד לנגד עיניו של מתקין מצלמות אבטחה, גם כאשר הדבר נעשה ברשותו הפרטית. כמו כן, הודגש כי יש להביא לפגיעה מינימאלית בפרטיות בעת התקנת המצלמות וזאת תוך הקפדה על זוויות צילום פונקציונאליות מחד, אך שמירה על הפרטיות מאידך. במשרד המשפטים מוסיפים כי יש לשקול במסגרת ההגנה על הפרטיות גם את מספר המצלמות המותקנות ואת זמני פעולתן. במקרים בהם עסקינן במצלמות אבטחה המותקנות במוסדות "רגישים" (כגון מוסדות חינוך), חובת הזהירות המונחת על כתפיו של מתקין המצלמות הינה חובה מוגברת.

 

"לא להפוך לאח גדול"


ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, יורם הכהן, ציין בהנחיה כי התקנת מצלמות אשר עלולות לפגוע בפרטיותו של מאן דהו איננה יכולה להיעשות כלאחר יד. שומה על מתקין המצלמות להימנע ממצב בו הן תהפכנה למעין "אח גדול" הצופה בכל עת ומשמש את בעליו כחברת מעקב פרטית. הכהן הדגיש כי הטכנולוגיות המתקדמות הקיימות כיום בעולם האבטחה יכולות ללא ספק להוות מדרון חלקלק לפגיעה בפרטיות המקפלת בתוכה משמעויות חברתיות מהמדרגה הראשונה.


לסיכום, נקבע כי הצבתן של מצלמות במרחב הציבורי, מקל וחומר כאשר הדבר נעשה על ידי רשויות ציבוריות, איננה יכולה להיות שלא לשם תכלית ראויה. כמו כן, הכהן הדגיש כי התקנת מצלמות כגון דא צריכה לעמוד גם במבחני מידתיות וסבירות. הרמו"ט מזכירה בהנחייתה למתקיני מצלמות כי הפרת החוק להגנת הפרטיות יכולה לעלות כדי עוולה אזרחית ולעיתים אף לייחס עבירות פליליות למתקין המצלמות ובעליהן. כמו כן, צוין כי מדובר בהנחיה רלבנטית הן לגבי המגזר הציבורי והן לגבי המגזר הפרטי בעת תיעוד שטחים ציבוריים או שטחים ציבוריים למחצה.