בל (ת"א) 28394-08-10‏ ‏

 

עובדים רבים עוסקים גם בתור עצמאים וגם בתור שכירים. במקרים אלה, העובד צריך לשלם ביטוח לאומי הן בכובעו כשכיר והן בכובעו כעצמאי. עם זאת, לא כל עצמאי משלם דמי ביטוח בהתאם להכנסותיו. במקרים בהם מדובר בהכנסה נמוכה ו/או במעט שעות שבועיות, דמי הביטוח ישולמו על ידי העצמאי כמי שאיננו מועסק. דהיינו, הוא למעשה "עצמאי שאינו עונה להגדרה". במקרים כגון דא, תאונה אשר תתרחש בעת העבודה בתור עצמאי, לא תזכה בדמי פגיעה זולת אם הושלמו דמי הביטוח כנדרש. להלן דוגמא למקרה כאמור.

 

יש לכם שאלה?

פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום ועדה רפואית
פורום תאונת עבודה
פורום אחוזי נכות


חוק הביטוח הלאומי קובע כי גם תאונת עבודה אשר אירעה לעובד עצמאי יכולה לזכות בדמי פגיעה ותגמולים. פעמים רבות, עובדים עצמאיים אשר טוענים לזכותם להכרה נדרשים להוכיח את היותם "עצמאיים". חוק הביטוח הלאומי, בבואו להגדיר את המונח "עובד עצמאי", קובע מספר כללים אשר יש לעמוד בהם. על פי החוק, עובד עצמאי הינו אחד מאלה:

  1. אדם אשר עובד לפחות עשרים שעות בממוצע בשבוע במשלח ידו.
  2. הכנסתו של העובד לא ירדה מסכום השווה למחצית השכר הממוצע במשק.
  3. העובד עבד במשלח ידו לפחות 12 שעות שבועיות בממוצע והכנסתו החודשית לא הייתה נמוכה מסכום כאמור בלוח א' לחוק הביטוח הלאומי (15% מהשכר הממוצע במשק).

סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי על מנת שעובד עצמאי יהיה זכאי לקבל גמלה בגין תאונת עבודה שומה עליו לדאוג לרישומו כעצמאי. הרישום בתור תנאי מוקדם לקבלת גמלה הוגדר בפסיקה כמהלך אשר נועד להעניק למוסד לביטוח לאומי "תמונה מלאה של ציבור המבוטחים על מנת להבטיח את תשלום דמי הביטוח". נקבע לא אחת כי במידה והביטוח הלאומי לא היה עומד על החובה המוטלת על עצמאיים לרשום את עצמם ככאלה בסניפיו, הרי שייתכן כי רבים היו מקבלים גמלאות נפגעי עבודה מבלי לשלם ולו שקל אחד עבור דמי הביטוח.

 

מורה דרך לא שילם נרשם כעצמאי ועבד כשעתיים בשבוע


במקרה דנן, התובע היה מדריך טיולים אשר עבד הן בתור שכיר במשרד החינוך והן בתור עצמאי. תאונת עבודה אשר אירעה לו התרחשה במהלך טיול במסגרת עסקו העצמאי. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה לתגמול פגיעה בעבודה, וזאת בטענה כי התובע נפגע בתור עצמאי אך הוא לא דאג לרשום את עצמו ככזה. כמו כן, התובע במקרה הנ"ל לא עמד גם בתנאים נוספים כגון מבחן ההכנסות ומבחן השעות השבועיות. למשל, הוא העיד כי הוא עבד בעסקו העצמאי כ-12 שעות בחודש, ואילו הדרישה להכרה בפלוני כעצמאי עומדת על 12 שעות שבועיות בממוצע.


בית הדין לעבודה דחה את התביעה. נקבע כי התובע לא עשה את המוטל עליו על מנת להירשם כעצמאי במוסד לביטוח לאומי וזאת על בסיס בחינת מעשיו ופעולותיו. התובע ניסה לטעון כי הוא התנהל כראוי מול מס הכנסה והוא לא ידע אודות הצורך לשלם גם ביטוח לאומי. בית הדין לעבודה דחה את הטענה הנ"ל בקובעו כי בחינת זכאותו של פלוני לגמלאות פגיעה בעבודה נעשית בהתאם להתנהלות האחרון מול הביטוח הלאומי ואין נפקא מינה כיצד הוא פעל מול רשויות אחרות.