פעמים רבות, נאשמים אשר הוגש כנגדם כתב אישום בגין עבירות חמורות כגון הריגה ורצח, עלולים למצוא עצמם במעצר עד תום ההליכים. בדרך כלל, מעצר זה נקבע על בסיס מספר תנאים כגון ראיות לכאורה לביצוע העבירות, מסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לנאשם, חשש מפני שיבוש הליכי משפט וכדומה. בתיקי רצח, אחת מטענות ההגנה הנפוצות הינה טענת ה"הגנה עצמית". דהיינו, הנאשם מודה כי הוא הרג את המנוח, אך לדבריו הוא "נאלץ" לעשות זאת מחמת הגנה עצמית. במקרים כגון דא, ייתכן ובית המשפט יורה על שחרור הנאשם למעצר בית (חלופת מעצר), וזאת עד לתום ההליכים בעניינו.
יש לכם שאלה?
להלן דוגמא לבקשה כאמור. מדובר בבקשת אדם אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין רצח. המבקש ביקש שלא לשים אותו במעצר עד תום ההליכים, וזאת משום ש"עניינו הצדיק חלופת מעצר". לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתו, הנאשם הגיש ערעור על כך לבית המשפט העליון. במסגרת הערעור, הנאשם טען כי הוא לא התכחש לעובדה שהוא דקר את המנוח באמצעות סכין באופן שגרם למותו, אלא שהוא פעל כאמור מתוך הגנה עצמית (או למצער בגין נסיבות מיוחדות של קנטור).
בא כוח הנאשם טען ביקש מבית המשפט לשקול לפחות לערוך תסקיר שירות מבחן בעניינו של מרשו, וזאת על מנת להתייחס לאפשרות של חלופת מעצר. הסנגור הפנה את בית המשפט לתיקים בהם נשקלה חלופת מעצר על בסיס תסקיר שירות מבחן, גם כאשר העבירה אשר יוחסה לנאשם הייתה רצח.
בית המשפט העליון דוחה את הבקשה
בית המשפט העליון בחן את נסיבות המקרה וקבע כי דין הערר להידחות. נקבע כי מחומר הראיות עלה לכאורה שהעורר הרג את המנוח לאחר שהוא רדף אחריו ודלק בעקבותיו לאורך כ-40 מ'. דהיינו, אמנם המנוח ואחיו תקפו את העורר (שישב באותה העת בקיוסק במרכז באר שבע), אך אירוע הדקירה הקטלני התרחש כאשר המנוח ואחיו נמלטים מהמקום והעורר, חמוש בסכין בעלת להב של כ-10 ס"מ, רודף אחריהם ומבקש להשיגם. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי העורר דקר את המנוח חמש פעמים, באזורים "מסכני חיים" (חזה ולב), וכל זאת בשעת צהריים וברחוב "הומה אדם".
העורר טען כי הוא אמנם רדף אחרי המנוח, אך כאשר הוא הדביק אותו, הוא הותקף באופן ברוטאלי על ידי המנוח ואחיו. בית המשפט קבע כי לא היה בכך ולא כלום. במידה והעורר לא היה רודף אחרי המנוח ואחיו, לא הייתה מתרחשת הקטטה בין השלושה. כמו כן, הודגש כי העורר לא רדף אחרי המנוח ואחיו בידיים חשופות, אלא חמוש בסכין. למעשה, בית המשפט קבע כי לא היה מדובר במקרה של הגנה עצמית ולאור התשתית הראייתית החזקה ניתן היה להצדיק "בקלות" מעצר עד תום ההליכים.
מקרים אחרים בפסיקה
הסנגור ביקש לשחרר את מרשו למעצר בית וזאת תוך התחשבות ב"עברו הפלילי הנקי". בית המשפט קבע כי חרף העדר עבר פלילי, לא היה מקום להיענות לבקשותיהם של העורר ובא כוחו. הסנגור הפנה את בית המשפט למקרים בהם הוחלט על שחרור חשודים ברצח למעצר בית. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנסיבות במקרים הנ"ל לא היו זהות למקרה דנן.
לדוגמא, הסנגור הפנה להחלטות שניתנו בסוגיות הבאות - בש"פ 9276/08 מדינת ישראל נ' ירקוני ו-בש"פ 4812/05 זחלאקה נ' מדינת ישראל. בית המשפט דחה את הטענות הללו. בנוגע לעניין ירקוני, מדובר באדם שהוגש כנגדו כתב אישום בגין רצח אחיו, חולה סיעודי הזקוק לסיוע רצוף של 24 שעות ביממה. עם זאת, הודגש כי אמנם הנאשם רצח את אחיו, אך לאחר שהוא טיפל בו במסירות במשך שנים. בהחלטה נקבע כי גם הפסיקה בעניין זחלאקה לא הייתה יכולה לסייע לנאשם. במקרה זה, מדובר היה בבעל חנות אשר ירה למוות בשודד לאחר שזה השתמש כנגדו בנשק חם.
.JPG)
