ת"פ 92621-99-91
בית משפט השלום בנצרת גזר שלוש שנות מאסר בפועל על אימאם מצפון הארץ בגין הסתה לטרור. גזר הדין החמור ניתן כנגד הנאשם לאחר שזה הורשע בתמיכה בארגון טרור והסתה לאלימות וטרור. מדובר בדברים אשר נאמרו על ידי האימאם במסגרת דרשות במסגד בנצרת. השופטת, לילי יונג-גפר, כתבה בגזר הדין כי לא רק שהאימאם הנאשם השמיע דברים חמורים שעלו כדי הסתה של ממש, אלא ששני תאי טרור שפעלו בהשראתו אף הביאו את הדרשות - הלכה למעשה. השופטת הפנתה בכך לצעירים ערבים אשר הפעילו תאי טרור ופגעו בנוצרים ויהודים. חלקם אף הועמדו לדין פלילי בגין רצח נהג המונית יפים ויינשטיין. במהלך חקירתם, הודו המעורבים כי הם הושפעו מדבריו של האימאם בטרם ביצעו את מעשיהם.
יש לכם שאלה?
האימאם המורשע כיהן בתפקידו במשך כ-15 שנים ונהג מדי פעם גם לשאת דרשות במסגדים אחרים. בנובמבר 2010, הוא נעצר והוגש כנגדו כתב אישום בחודש אפריל השנה. על פי כתב האישום, הנאשם הקים קבוצה בשם "ג'מאעת אנצאראללה בית אלמקדס אל נאצרה" (קבוצת תומכי אללה - בית המקדש בנצרת) וקבע על סמלה גלובוס בו נראית כיפת הסלע. כמו כן, מעל הגלובוס התנוסס דגל שחור אשר ידוע כסמלה של תנועת הטאליבן (תנועה המפעילה שלטון מוסלמי קיצוני באפגניסטן). כמו כן, הנאשם לא בחל גם באמצעים נוספים והפיץ בקרב עדת מאמיניו כרוזים, חוברות, ספרים ותכנים שפורסמו באתר אינטרנט שהקים.
יונג-גפר הגדירה את המקרה כ"אחד החמורים מסוגו שעמדו בפני דיון בערכאה ישראלית". נקבע כי פרסומיו של הנאשם במדיומים השונים לא היו דברים תמימים כי אם התניה ברורה לפעולה אשר אף נפלה על אוזניים קשובות. השופטת הדגישה כי סביר להניח שאם הנאשם לא היה נעצר, צעירים נוספים היו פועלים על בסיס משנתו ופוגעים בציבור היהודי והנוצרי בישראל. בגזר הדין השופטת התייחסה גם לזכות לחופש הביטוי, אשר נחשבת ללא ספק כאחת מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי. עם זאת, נקבע כי הזכות לחופש הביטוי איננה חזות הכל, קל וחומר כאשר נשקפת מתוכה סכנה ממשית לחפים מפשע.
האם כמו "תורת המלך"?
במסגרת הדיון בהכרעת הדין, הסנגור טען כי דבריו של מרשו לא היו שונים בהכרח מהדברים שנאמרו בספר הרבני "תורת המלך". מדובר בספר אשר לכאורה מתיר הריגת גויים. השופטת לא קיבלה את ההשוואה. בגזר הדין נקבע כי לא היה ניתן להתבסס על טיעוניו של הסנגור בנוגע לפרשת "תורת המלך" וזאת משום שהדברים נטענו ללא אסמכתא וללא ביסוס עובדתי. השופטת הדגישה כי הסנגור הסתמך בטענותיו על פרסומים בתקשורת ובדיון הציבורי, ולא על עובדות, מסמכים או ראיות של ממש. "הסנגור ביקש ללמוד מפרשה זו אך הוא לא ביסס את טענותיו באופן עובדתי או על בסיס ראיות זולת פרסומים תקשורתיים", קבעה השופטת, "בכך אין די".
סנגורו של הנאשם ביקש לעכב את ביצוע גזר הדין וזאת על מנת שיתאפשר לו להגיש ערעור על הכרעת הדין. מרשו פתח את דבריו בבית המשפט עם ציטוט מהקוראן לפיו "אלוהים קובע את גורל האדם". לאחר מתן גזר הדין, סנגורו של הנאשם התייחס לדברים ואמר כי מדובר ב"גזר דין מוגזם ופרשה אשר נופחה מעבר לכל פרופורציה". לטענתו, מרשו לא התבטא בקיצוניות ולא הסית לאלימות, והקשר אשר הפרקליטות עשתה בין הדברים לבין מעשי הרצח והאלימות היו "עניין של פרשנות". מנגד, התובעת מפרקליטות מחוז הצפון אמרה לאחר מתן גזר הדין כי "בית המשפט נתן ביטוי להסתה החמורה וקבע גזר דין תקדימי למען הרתעה ממעשים קשים אלה".
.JPG)
