ת"א 43968-07

 

פיר אשפה הינו מערכת אשר מותקנת בבניינים רבי קומות ומטרתה להקל על דיירי הבניין בנטל הוצאת האשפה. מדובר למעשה בחלל העובר בין קירות הבניין ואשר מוביל את האשפה המושלכת אליו למכולה הנמצאת בקומת המרתף. לעיתים, פיר האשפה יוצר ריח רע וגורם לצחנה ועוגמת נפש לדיירים. במקרים אלה, ייתכן ותקום לדיירים עילה להגשת תביעת פיצויים.

 

יש לכם שאלה?

פורום ליקויי בניה

פורום רכישת דירה | מכירת דירה

פורום בתים משותפים

 

שאלות "נפוצות" בסיטואציות כגון דא יכולות להיות - מי אחראי לשלם את הפיצויים? האם יש להגיש את התביעה כנגד החברה הקבלנית? האם האחריות לפיר נמצאת בידי החברה אשר התקינה את המערכת? האם הקבלן המבצע צריך לשאת בנזקים, או שמא בכלל ניתן לגלגל את האחריות לפתחם של הדיירים בגין "שימוש לקוי במערכת"? כל השאלות הללו הונחו לפתחו של בית המשפט השלום בתל אביב במקרה שלהלן.

 

פיר אשפה בבניין בן 15 קומות

 

מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי בעלת דירה בבניין בן 15 קומות בגבעתיים. התובעת טענה כי בעקבות פגמים וליקויים במערכת סילוק האשפה שהותקנה במקום, נגרמו מטרדי צחנה וריח אשר הסבו לה עוגמת נפש מרובה. אי לכך, בעלת הדירה טענה כי לא נותרה לה ברירה אלא להגיש תביעה לפיצויים. התביעה הוגשה כנגד החברה הקבלנית אשר מכרה לתובעת את הדירה בפועל. במסגרת התביעה, בעלת הדירה ביקשה את תיקון מערכת האשפה וכן פסיקת פיצויים בגין מפח הנפש והסבל.

 

בית המשפט מינה מהנדס מומחה מטעמו ומערכת סילוק האשפה תוקנה בהשגחתו. לאחר מכן, הצדדים נחלקו באשר לסוגיית האחריות. החברה הקבלנית ביקשה לגלגל את האחריות לפתחם של הדיירים בגין "שימוש לא נכון במערכת". לחילופין, החברה הקבלנית טענה כי הנזקים נגרמו בשל "פגמים ביצועיים וליקויי בנייה" מצד הקבלנית בפועל - סולל בונה. סולל בונה טענה כי האחריות הייתה צריכה להיות מוטלת על החברה אשר התקינה את המערכת לסילוק האשפה, וזו ביקשה להניח את האחריות לפתחו של האדריכל שתכנן את הבניין.

 

בית המשפט קבע כי דין התביעה להתקבל. השופטת, יעל אחימן, קבעה בפסק הדין כי החברה הקבלנית אשר מכרה את הנכס כמכלול לתובעת, לא הייתה יכולה להתחמק מאחריותה. הודגש כי גם אם הדיירים עשו לכאורה שימוש לא נכון בפיר האשפה, לא היה בכך כדי "לנקות" את החברה הקבלנית מאחריות לצחנה במקום. בית המשפט התייחס לחוות הדעת המקצועית של המומחה אשר מונה מטעמו, וקבע כי המקור לריח הרע נבע מכשלים בעבודה עצמה וממערכת אוורור לקויה. הסיבה לכך הייתה - אי העברת תוכניות עבודה מהחברה אשר התקינה את פיר האשפה לסולל בונה.

 

כל הגורמים אחראים - האחריות חולקה ביניהם

 

במילים אחרות, בית המשפט קבע כי כל הגופים המעורבים היו אחראים לנזקיה של התובעת. נקבע כי יש להטיל אחריות בשיעור של 40% על כל אחת מהקבלניות (הן זו שמכרה את הדירה והן סולל בונה), וזאת משום שעסקינן בחברות ותיקות המעסיקות אנשי מקצוע רבים ואשר היה ראוי שהן תבחנה את תקינותה של מערכת סילוק האשפה. הודגש כי קביעה זו התקבלה ביתר שאת היות ומדובר במערכת אשר איננה כה נפוצה בישראל.

 

בית המשפט הטיל אחריות בשיעור 10% על החברה אשר התקינה את המערכת בפועל, וזאת משום שהאחרונה התקינה את הפיר חרף העדר תוכניות הולמות. כמו כן, חברה זו לא יידעה את הקבלניות אודות הכשלים במערכת. בפסק הדין נקבע כי יתר האחריות, בשיעור 10%, הייתה על כתפי אדריכל הבניין. נקבע כי האדריכל התרשל כלפי התובעת בכך שהוא לא הפנה את תשומת ליבן של הקבלניות לצורך בדבר מינוי יועץ מיוחד לעניין התקנת פיר אשפה.

 

בית המשפט קבע כי מבחינת סכום הפיצויים, לא היה מקום להקל ראש בעוגמת הנפש והנזק אשר נגרמו לתובעת בשל רשלנות הנתבעים. אי לכך, נקבע כי התובעת תקבל פיצויים בסך כ-10,000 שקלים בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה. כמו כן, נקבע כי בהתאם לחלוקת האחריות, הנתבעים ישלמו לתובעת (ביחד) כ-62,000 שקלים בעקבות שכר טרחת מומחים, הוצאות משפט, ושכר טרחת עורך דין.