(י-ם) 12443/08 תא (י-ם) 12443-08

 

כל אחד ואחת מאיתנו עלול ליפול בעת שהוא הולך ברחוב. לעיתים, הנפילה איננה רצינית ואנו מתאוששים ממנה חיש קל. עם זאת, כאשר הנפילה גורמת לנזקים גופניים משמעותיים, עד כדי שברים וחבלות, ייתכן ומדובר בנזקי גוף המקימים עילת תביעה. קל וחומר הדברים אמורים כאשר הנפגע הינו אדם מבוגר. לא אחת, אדם מבוגר אשר נופל בשטח ציבורי נאלץ להתמודד עם נזקי גוף קשים. פעמים רבות, חייו של האחרון עלולים להשתנות לבלי היכר.

 

יש לכם שאלה?

פורום תאונה ברחוב | תאונה בבית


במידה ונפגעתם בתאונה ברחוב בגלל מפגע עירוני אשר הכשיל את דרככם, ייתכן וכדאי לבחון אפשרות של הגשת תביעה כנגד העירייה. במקרים אלה, ישנה חשיבות גדולה ביותר לתיעוד האירוע. אי לכך, מומלץ לצלם את המפגע אשר גרם לנפילה, אפילו אם מדובר בצילום שנעשה לאחר המקרה. צילום זה יכול להיות ההבדל בין קבלת תביעה כנגד העירייה לבין דחייתה. להלן דוגמא למקרה כאמור.


נפילה בשכונת פסגת זאב בירושלים


אישה אשר נפלה בשכונת פסגת זאב בירושלים הגישה תביעה כנגד העייריה (לתשלום פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לה בתאונה). לטענתה, כאשר היא הייתה בדרך לבתה, היא נפלה במדרגות וכתוצאה מכך היא שברה את כתפה וסבלה מפגיעות נוספות. התובעת העידה במסגרת תצהירה כי ביום התאונה היא הייתה בדרך למסיבת יום ההולדת של נכדתה, אשר נערכה בבית בתה, ובעקבות המפגע היא נאלצה לבלות את הלילה בבית החולים הדסה הר הצופים. התובעת ובעלה צירפו תמונות של המקום, לפני התאונה ואחריה. כמו כן, נטען כי עד התאונה התובעת הייתה אישה נמרצת ואנרגטית, ולאחר האירוע היא נותרה ב"מצב קשה ביותר".


בית המשפט בחן את טענותיה של התובעת וקבע כי דין התביעה להתקבל. בפסק הדין נקבע כי התמונות אשר הוצגו על ידי התובעת ובעלה הראו כי הנפילה הייתה בגין "מפגע בולט אשר קשה להבין כיצד הגורמים הרלבנטיים לא אתרו אותו". השופטת הגדירה את המפגע כשבר מאסיבי ובולט אשר לא היה יכול להיות ספק שהוא מהווה סכנה לעוברים והשבים. לא זו אף זו, בפסק הדין הודגש כי המפגע לא היה בקרקע מישורית אלא במדרגות, ובכך הוא הפך את הסכנה הטמונה בו לגדולה עוד יותר.


"סיכון בלתי סביר"


"אכן", הודגש בפסק הדין, "עירייה לא יכולה להיות אחראית על כל מפגע קטן, בכל רחוב או סמטה בעיר". עם זאת, במקרה דנן. השופטת קבעה כי המפגע היה גדול ומסוכן דיו על מנת להקים חבות כלפי העירייה. בפסק הדין הובאו דברים אשר נאמרו ברוח זו על ידי השופטת הניג במסגרת ת"א (ת"א- יפו) 49184/06 רחמים דבי נ. מועצה גני תקווה ואח'.


השופטת הניג הפנתה בפסק הדין הנ"ל לפסיקה הרלבנטית וקבעה כי חלה על רשות מקומית חובת זהירות מושגית כלפי מי שעושים שימוש ברחובותיה ובדרכיה. דהיינו, מכוח חובת זהירות זו, מוטל על הרשות המקומית לדאוג לאיתור מפגעים ותיקונם באופן רצוף ואחראי. במקרים בהם אדם נפגע ברחוב בעיר, וזאת בעקבות מפגע עירוני, ייתכן בהחלט כי האחריות לאירוע תוטל על העירייה מחמת העדר תיקון המפגע חרף האחריות המוניציפאלית.


חשוב להדגיש כי הפסיקה הבחינה בהקשר זה בין סיכונים המוגדרים כ"סיכונים סבירים", לבין "סיכונים בלתי סבירים". דהיינו, ייתכן בהחלט כי אדם ייפול ברחוב - בעקבות סדק, שיפוע, בליטה או גל במדרכה - והוא לא יהיה זכאי לפיצויים משום שאין ספק כי "מדרכות ורחובות אינם שטחים סטירליים ונקיים ממעמורות". עם זאת, כאשר (כמו במקרה בפסגת זאב) מדובר במפגע רציני ומשמעותי, אשר היה ניתן לצפות מהעירייה לאתרו ולתקנו, תקום לנפגע עילה לתביעת פיצויים. התביעה במקרה דנן התקבלה בעקבות הוכחת "מסוכנות" המפגע וזאת על בסיס תמונות שצולמו על ידי התובעת ובעלה. תמונות אלה הביאו לכך שבית המשפט התרשם מהסכנה אשר "ארבה" לאישה (ולאזרחים אחרים) בעת ירידה במדרגות.