פעמים רבות, עורכי דין מחזיקים עבור לקוחות ובעלי דין כספים בנאמנות. מיותר לציין כי עורכי דין מחויבים, הן מבחינת תפקידם והן מבחינת האתיקה המקצועית, לבצע את החזקת הכספים בנאמנות ובהגינות. במקרים בהם עורך דין מפר את החובות הנ"ל, הוא עלול לשלם על כך ביוקר. מדי שנה, עורכי דין רבים עומדים לדין משמעתי בגין עבירות כלפי לקוחות. כאשר הדברים נאמרים לגבי כספי נאמנות, עסקינן בעבירות חמורות ביותר. להלן דוגמא למקרה כאמור.
יש לכם שאלה?
עורך דין החזיק כספים בנאמנות עבור לקוח בשיעור של כ-73,000 דולרים. במשך ארבע שנים, עורך הדין לא הסכים להחזיר את הכספים ללקוח והדבר התגלגל עד כדי תלונה כנגדו. בית הדין המחוזי של לשכת עורכי הדין הרשיע את עורך הדין בעבירות הבאות - ניהול כספי פיקדון בניגוד לדין, הפרת חובת הנאמנות ללקוח, מעשה אשר איננו הולם את המקצוע, ואי שמירה על כבוד המקצוע. לאחר ההרשעה, הושת על עורך הדין עונש חמור ביותר בדמות השעיה לצמיתות מלשכת עורכי הדין. מדובר למעשה בשלילת רישיונו של עורך הדין ואין ספק כי עסקינן באחד העונשים הקשים ביותר שניתן להטיל על עורך דין בגין עבירות כגון דא. כמו כן, עורך הדין חויב בתשלום פיצויים ללקוח בסך 25,000 שקלים.
ערעורים נדחים בזה אחר זה
עורך הדין הגיש ערעור על כך לבית הדין המשמעתי הארצי. לאחר שערעורו נדחה, הוא פנה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי דחה אף הוא את הערעור אבל ביטל את רכיב הפיצוי בעקבות הסדר אליו עורך הדין הגיע עם הלקוח. לאחר שבית המשפט המחוזי השיב את עורך הדין ריקם, האחרון פנה בצעד הצלה לבית המשפט העליון. במסגרת בקשת רשות ערעור אשר הונחה לפתחו של בית המשפט העליון, עורך הדין טען כי בית משפט קמא החמיר עימו יתר על המידה וההליכים כנגדו נוהלו באופן בלתי הוגן וגרמו לו לנזק חמור.
למשל, נטען כי בית הדין המשמעתי המחוזי ניהל כנגדו הליך בהעדרו, מבלי שנשמעה עדותו ומבלי שניתנה לו הזדמנות לחקור את העדים. כמו כן, עורך הדין טען כי בית הדין המשמעתי היה צריך לדאוג שימונה לו סנגור ובעקבות כללי הלשכה לא התאפשר לו לתקוף את החלטתו של בית הדין המשמעתי המחוזי לדחות בקשה לפסילת הרכב.
המשיבה, וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, טענה כי דין הבקשה להידחות. הוועדה טענה כי העונש "הקשה" אשר הושת על עורך הדין לא היה אלא תולדה של מעשיו החמורים ואל לו להלין אלא על עצמו. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור. ראשית, השופט רובינשטיין קבע כי מדובר בסוגיה אשר נדונה כבר בשלוש ערכאות שונות ולא הייתה הצדקה לפתוח אותה פעם נוספת בגלגול רביעי. כמו כן, גם לגופו של עניין, נקבע כי לא נראה שנפגעה זכותו של המבקש להליך הוגן. יתרה מכך, בית המשפט העליון קבע כי העונש אשר הוטל על עורך הדין לא היה עונש חמור באופן בלתי סביר וזאת בהתחשב בעבירות בהן הוא הורשע.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
