בע"מ 4910/12
פעמים רבות, אנשים מבוגרים מבקשים לפתוח חשבון בנק ביחד עם בני משפחה, וזאת בשל סיבות שונות. כאשר רק אחד מן השותפים מפקיד הלכה למעשה כספים בחשבון הבנק, עולה השאלה האם מדובר בשותפות כספית או שמא בשותפות בעלת מטרות אחרות. לדוגמא, ייתכן ובני המשפחה צורפו לחשבון הבנק על מנת שיוכלו לסייע לאדם המבוגר בניהול ענייניו הכספיים, אך מבלי שהם יהיו זכאים לזכויות כלשהן בכספים לאחר פטירתו. במקרים אלה, מדובר בחשבון המכונה "חשבון נוחות".
יש לכם שאלה?
כאשר קיימת מחלוקת בנוגע למהות חשבון בנק אשר היו שותפים לו בני משפחה בנוסף לאדם שהלך לעולמו, נשאלת השאלה על מי מונח נטל ההוכחה את "מהות החשבון"? האם על השותפים, בשל היותם פאסיביים מבחינת הפקדת כספים בחשבון, או שמא על הטוען אחרת בשל החזקה כי "פתיחה חשבון משותף מעידה על שותפות כספית"? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט העליון במקרה דנא.
אדם הלך לבית עולמו בשנת 2006. כ-18 שנה לפני כן, בשנת 1988, המנוח פתח חשבון בנק אשר היה משותף גם לבנו ולנכדו. לאחר פטירתו של המנוח, הבן והנכד הוציאו מהחשבון את מלוא הכספים, בסך כ-1.5 מיליון שקלים. הוצאת הכספים נעשתה ללא אישורו של מנהל העיזבון. אי לכך, מנהל העיזבון ביקש מהבן והנכד להחזיר את הכספים לשם חלוקתם בין היורשים בהתאם לצוואת המנוח. הבן והנכד סירבו להחזיר את הכספים ומנהל העיזבון פנה לבית המשפט לענייני משפחה.
בית המשפט לענייני משפחה מורה להחזיר את הכספים
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי כאשר נפתח חשבון בנק משותף, קיימת חזקה לפיה לכל אחד מהשותפים יש בעלות על מחצית מיתרת החשבון. עם זאת, מדובר בחזקה אשר ניתנת לסתירה. נקבע כי כאשר חשבון נפתח כחשבון משותף, מדובר ב"ראיה לכאורה בלבד" לקיומו של רצון לשותפות. דהיינו, אין בכך די כדי להוכיח בעלות של יתר השותפים על הכספים המדוברים. במקרה דנן, בית המשפט לענייני משפחה הניח את נטל ההוכחה על כתפי הבן והנכד וזאת משום שהם לא הביאו לחשבון קניין מטעמם. נקבע כי הבן והנכד היו צריכים להוכיח שהיה מדובר בחשבון משותף ולא ב"חשבון נוחות" (שהם הוכנסו לו כשותפים על מנת לסייע למנוח בניהול כספיו, הא ותו לא). לאחר שהבן והנכד לא הרימו את הנטל הדרוש, בית המשפט קיבל את טענות מנהל העיזבון והורה על החזרת הכספים.
בית המשפט המחוזי הופך את ההחלטה
ערעור בעניין זה הוגש על ידי הבן והנכד לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט קמא שגה בהטילו את נטל ההוכחה על המערערים. נקבע כי היות וקיימת חזקה שפתיחת חשבון בנק משותף מעידה על רצון לשותפות בכספים, הנטל לסתור את האמור היה צריך להיות מונח לפתחו של מנהל העיזבון. לאחר מכן, בית המשפט המחוזי סקר את מכלול הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי מנהל העיזבון לא הרים את הנטל לסתור את החזקה האמורה. דהיינו, נקבע כי חלקו של המנוח בכספים היה רק בשיעור שליש מהנתח, ואילו שני השלישים האחרים היו כספים השייכים לבן ולנכד ולא היו חלק מהעיזבון.
מנהל העיזבון הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הבקשה וקבע כי בית המשפט המחוזי צדק בהטילו את נטל ההוכחה על כתפיו של המבקש. נקבע כי המשיבים הוכיחו את החזקה באשר לשותפתם הכנה בחשבון, ואילו בית המשפט לענייני משפחה סטה מההלכה הפסוקה בקביעה כי היה עליהם להוכיח אחרת.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
