הפ (חי') 2545-11-09‏

 

בשנים האחרונות, אנשים רבים אשר בילו חלק ניכר מחייהם במרכז הארץ, מבקשים לסגל לעצמם אורח חיים פשוט ושלוו יותר. פעמים רבות, הפיתרון בעניין זה מגיע בדמות מעבר למושב. "המעבר לכפר" יכול להיות "פשוט וחלק". עם זאת, לעיתים, חלומות לחוד ומציאות לחוד. תושבי ערים העוברים למושב עלולים שלא להסתגל לחיים באזור הכפרי ולרצות לשוב ל"ג'ונגל הבטון".

 

יש לכם שאלה?

פורום דיני מושבים | דיני קיבוצים

פורום רכישת דירה | מכירת דירה

פורום מיסוי מקרקעין


אחת הדרכים הטובות לבחון את המעבר למושב הינה על ידי השכרת נחלה עם אופציה לרכישה. דהיינו, להשכיר נחלה במושב לתקופה מסוימת, במהלכה ייבחן אורח החיים החדש, ולרכוש את הנחלה במידה ותהיה התאמה. להלן דוגמא למקרה כאמור. בני זוג ביקשו לעבור למושב וחתמו מול בעל נחלה על הסכם שכירות עם אופציה לרכישה. לדאבונם, כאשר הם ביקשו לרכוש את הנכס, לאחר כארבעה חודשים מוצלחים בכפר, הם נתקלו בהתנגדות נחרצת מצידו של בעל הנחלה. האחרון התכחש באופן מוחלט לסעיף האופציה בחוזה וסירב להסכים למכור את הנחלה. בצר להם, בני הזוג פנו לערכאות המשפטיות.


הסכם השכירות וזיכרון הדברים


בני זוג טענו כי היות והם היו מעוניינים לעבור ולגור בגליל, הם החלו לבחון הזדמנויות נדל"ניות שונות בצפון הארץ. בשלב מסוים, בזכות מכר משותף, עלה בידם לאתר נחלה במושב המוצעת למכירה (הנחלה נשוא התובענה). בני הזוג נפגשו עם בעל הנחלה, בן למקימי המושב, וביקשו לדעת האם הם יוכלו לשכור את הנחלה לתקופת ניסיון, ולאחר מכן לרכוש אותה בהתאם להשתלבותם באווירה ביישוב ובחיים ה"כפריים". המושבניק נענה להצעה אך כאשר בני הזוג ביקשו לרכוש את הנחלה, ניטשה בין הצדדים מחלוקת. המשכיר טען כי הוא לא הסכים לאופציה לרכישת הנחלה והוא הבין כי מדובר בשכירות בלבד. אי לכך, בני הזוג פנו לבית המשפט.


עובדות המקרה היו כדלקמן. בני הזוג החלו לנהל משא ומתן עם בעל הנחלה, והוסכם על דמי שכירות חודשיים בשיעור של 2,500 שקלים לחודש. חוזה השכירות נחתם במעמד עורכי דין משני הצדדים, וזאת לאחר שההסכם נוסח על ידי באת כוחם של בני הזוג. החוזה כלל סעיף "אופציה לרכישה" ובמסגרתו ניתנה לבני הזוג האופציה לרכוש את הנחלה במידה והם יודיעו על כך בכתב בתוך שנה מיום המעבר. כמו כן, סכום המכירה נקבע אף הוא בהסכם: כ-1.2 מיליון שקלים.


ארבעה חודשים לאחר המעבר, בני הזוג הודיעו לבעל הנחלה כי הם יהיו מעוניינים לרכוש אותה. בין הצדדים התנהל משא ומתן לרכישת השטח. במסגרת משא ומתן זה, המוכר ניסה להעלות את מחיר הנחלה וביקש מבני הזוג 400,000 שקלים יותר מהמוסכם בחוזה. בני הזוג סירבו בכל תוקף להעלאת הסכום, אך בשלב מסוים הם היו מוכנים "להתפשר" ולא לרכוש "זכויות הרחבה עתידית ואדמות המרוחקות מהבית" (וזאת חרף זכותם). הבעל הסביר בבית המשפט את סיבת הפשרה בכך שאשתו והוא "היו מעוניינים לסיים את הסאגה אשר בעל הנחלה הכניס אותם אליה, כאשר הוא ניסה לסחוט מהם כספים וסכומים מעבר לחוזה". ההסכמה על הפשרה נחתמה בין הגבר ובין בעל הנחלה, בחנות השווארמה בה עובד האחרון, ללא נוכחות עורכי דין. כותרתו של המסמך הייתה - "זיכרון דברים".


טענות בעל הנחלה


בעל הנחלה העלה טענות מן היקב ומן הגורן כנגד הסכם השכירות ובו סעיף האופציה. ראשית, הוא טען כי המכר המשותף אשר הכיר בינו לבין בני הזוג היה אדם אשר הוא הכיר כאשר הוא היה בתהליך גמילה מסמים. לדבריו, מכר זה "ביקש לנצלו מבחינה כלכלית". לדוגמא, בעל הנחלה טען כי המכר המשותף הפעיל עליו מניפולציה מתוחכמת וגרם לו להשכיר לו את הנחלה בעבור סכום נמוך וחד פעמי של 25,000 שקלים (לשנתיים). בנוגע לסעיף האופציה, בעל הנחלה טען כי הוא "לא הבחין בסעיף" ו"לא הייתה לא מעולם כוונה למכור את הנחלה". לטענתו, בני הזוג, ביחד עם המכר המשותף, ניצלו את מצבו וגרמו לו לחתום על חוזה מקפח.


הכרעה


בית המשפט דחה את טענותיו של בעל הנחלה. השופט ציין בפסק הדין כי עדותו של האחרון "לא הייתה אמינה ונראה כי היא הונעה מתוך רצון להתכחש להסכם השכירות והאופציה, וזאת במטרה לקבל תמורה גבוהה יותר עבור הנחלה". מנגד, בית המשפט קיבל כאמינה את עדותם של בני הזוג. בעל הנחלה טען כי באותה התקופה הוא היה מכור לאלכוהול והוא הגיע לפגישת החתימה לאחר ששתה חצי בקבוק וודקה. בית המשפט קבע כי לבני הזוג לא הייתה סיבה שלא להאמין לבעל הנחלה, או לנציג מטעמו. הודגש כי המוכר חתם על המסמכים בנוכחות נציגיו, ולא הייתה כל עדות לכך שהוא היה "נתון להשפעת סמים או אלכוהול, או השפעה בלתי הוגנת מצד נציגו".


לא זו אף זו, גם לאחר שבעל הנחלה הערים קשיים על מימוש האופציה, בני הזוג נעתרו להתפשר על זכויותיהם והמוכר חתם מול הבעל על זיכרון דברים. בית המשפט הדגיש כי ניתן לראות שלא היה מדובר בזיכרון דברים שנעשה במרמה. נהפוך הוא, היו במסמך אף תיקונים רבים מצידו של בעל הנחלה. יתרה מכך, בנוגע למחיר הנחלה, בית המשפט קיבל את טענותיהם של בני הזוג כי המחיר שהוצע על ידי המוכר (1.2 מיליון שקלים) היה יקר אך הם הסכימו לו בשל אהבתם את המקום. דהיינו, לא היה מדובר בסכום מקפח מבחינת מכירת הנחלה במחיר נמוך משוויה.