נאשם אשר תקף אדם מבוגר, וכתוצאה מכך מחלתו של המותקף החמירה באופן חריף והוא נפטר בו במקום, הורשע בהריגה. בית המשפט העליון קבע כאמור במסגרת דיון בנוגע לערעורו של אלכסיי שולמן, שהרג לפני כשש שנים את פיוטר גויכמן במהלך קטטה. גויכמן, אשר היה בן 66 במותו, סבל ממחלת לב. במהלך הקטטה עם שולמן, הוא לקה בליבו ונפטר. שולמן טען כי אין להרשיעו בהריגה וזאת משום שהוא לא ידע כי המנוח סבל ממחלה כה קשה. השופט, אורי שוהם, דחה את טענותיו ואישר את הרשעתו בהריגה.
יש לכם שאלה?
המערער טען כי לא התקיים במקרה דנן "היסוד הנפשי של ההריגה" וזאת משום שהוא לא ידע כי מעשיו יביאו (או אף עלולים להביא) למותו של המנוח. לדבריו, הוא לא ידע כי המנוח לוקה בליבו ואם הוא היה יודע זאת, הוא לא היה מתקוטט עימו. בית המשפט דחה את הדברים. בפסק הדין נקבע כי כאשר אדם מטיח בקבוק זכוכית בראשו של אדם מבוגר, חזקה עליו שהוא יודע כי מדובר בפגיעה אשר עלולה להיות קטלנית. שוהם הוסיף וקבע כי המערער לא הוכיח שהוא לא היה יכול לדעת שמדובר במהלך מסוכן והיה די בניסיון החיים והשכל הישר כדי "להסיק את המסקנה המתבקשת".
הריגה - לא רק על בסיס צפיית דרך גרימת המוות
בפסק הדין נקבע כי על מנת להרשיע אדם בהריגה, די בהוכחה כי האחרון צפה את האפשרות שמעשיו האלימים עלולים להיות הרי אסון וקטלניים. דהיינו, הרשעה בהריגה איננה כפופה להוכחה דווקנית כי הנאשם צפה את דרך גרימת המוות במדויק. יתרה מזאת, המנוח היה במותו אדם מבוגר. אי לכך, בית המשפט קבע כי הנאשם היה יכול להניח שבגופו של האחרון קוננה (או עלולה לקונן) מחלה מסוימת שאלימות יכולה לגרום להחמרתה. נקבע כי העובדה שהמנוח נפטר בסופו של היום בגין התקף לב שהתרגש עליו במהלך הקטטה, לא סתרה את הקביעה כי הנאשם היה יכול לדעת שמעשים האלימים כלפי אדם מבוגר עלולים לגרום למותו.
ערעורו של שולמן הוגש גם כנגד גזר הדין אשר הוטל עליו - תשע שנות מאסר מאחורי סורג ובריח. בית המשפט העליון דחה את הערעור על "חומרת גזר הדין" וקבע כי המגמה בפסיקה בשנים האחרונות גורסת כי יש דווקא להחמיר עם עבריינים המורשעים בעבירות המתה, ואין להקל במקרים כגון דא.
.JPG)
