בני זוג אשר רכשו דירה מקבלן הגישו תביעה כנגד החברה הקבלנית וזאת מחמת עילות שונות. נטען כי הדירה נמסרה באיחור ולאחר מכן התגלו בה ליקויי בנייה שונים. במסגרת דיון אשר נערך בעניין בבית משפט השלום, התובעים הרוכשים עתרו לפיצוי בגין ראשי הנזק הבאים:
1. איחור של שנתיים במסירת הבית וזכות לפיצוי המוסכם לפי חוזה המכר.
2. בניה רשלנית וליקויי בניה.
3. דמי שכירות אשר הם נאלצו לשלם בעבור מקום מגורים חלופי.
4. הפרת חוזה בעקבות אי בניה של קיר מפריד המשמש כמגן בטיחותי.
5. ירידת ערך הנכס בגין ליקויי בניה.
6. הוצאות נוספות ועוגמת נפש.
בית משפט השלום נעזר בחוות דעת מקצועית מטעם שמאי מקרקעין מטעמו. בסופו של היום, התביעה התקבלה ונקבע כי החברה הקבלנית תפצה את הרוכשים בהתאם לחוות דעתו המקצועית של השמאי מטעם בית המשפט. מאמר זה יעסוק בערעור הדדי אשר הוגש על הפיצוי בגין האיחור במסירת הדירה.
יש לכם שאלה?
הרוכשים טענו כי בית המשפט השלום שגה כאשר הטיל עליהם אשם תורם לאיחור במסירת הבית. לטענתם, בשום שלב במשפט לא הוכח כי הם דרשו את הפסקת הבנייה. בית המשפט המחוזי בחר שלא להתערב בפסיקתו של בית משפט קמא בגין ראש נזק זה. נקבע כי נימוקיו של בית משפט השלום היו מפורטים והתייחסו ארוכות לסוגיה הנדונה. בפרט, בית המשפט מצא את עדותו של הגבר (אחד הרוכשים) בלתי מהימנה בכל הקשור לאיחור במסירת הדירה.
מנגד, חברת הבנייה טענה כי נפלה בפסק הדין טעות סופר, וכפועל יוצא מכך נפלה טעות בחישוב הפיצויים. חברת הבנייה טענה כי העבודות על הנכס החלו באוגוסט 2004, ובהסכם בין הצדדים נקבע כי יחידת הדיור תימסר לרוכשים לא יאוחר מחלוף 24 חודשים מהמועד בו החלה החברה בביצוע העבודות בפועל (לאחר קבלת היתרי הבניה). חברת הבניה טענה כי על פי הנתונים הנ"ל, היא הייתה יכולה למסור את הדירה עד ספטמבר 2006. לדבריה, במקום אחר בפסק הדין, בית המשפט ציין כי מועד המסירה המאוחר היה במאי 2006. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בטענה טעונת הבהרה והוחלט להחזיר את הדיון בעניינה לבית המשפט השלום. בפסק הדין במחוזי נקבע כי לא ברור היכן נפלה טעות הסופר, בציון התאריך הראשון, או בציון התאריך השני.
האם העיכוב היה בגין מלחמת לבנון השנייה?
חברת הבנייה טענה כי אחת הסיבות העיקריות לעיכוב בבנייה הייתה מלחמת לבנון השנייה. במסגרת הערעור, חברת הבנייה טענה כי בית משפט השלום לא התייחס לקשר שבין המלחמה והעיכוב בבנייה. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו. נקבע כי חברת הבנייה לא הציגה ראיות אשר היו יכולות לתמוך בטענותיה הנ"ל, והיא לא הראתה כיצד המלחמה גרמה לאיחור במסירת הדירה. הלכה פסוקה היא כי מלחמה בישראל איננה מהווה באופן אוטומטי סיבה לסיכול חוזה. במקרים כגון דא, שומה על הצד הטוען לכך להוכיח את טענותיו. למעלה מכך, במקרה דנן, השופט קבע כי אף ללא המסמכים הרלבנטיים הוא "לא היה משוכנע כלל כי המלחמה אכן היוותה גורם מסכל כנטען".
.jpg)
.jpg)
.jpg)
