האם משטרת ההגירה הבטיחה לשוהה בלתי חוקי אשרת שהייה לצמיתות במידה והוא יעזור במסירת מידע אודות שוהים בלתי חוקיים אחרים? האם גירושו של האחרון, אשר שהה בישראל שלא כדין מזה למעלה מ-10 שנים עם משפחתו, נעשה בניגוד להבטחה מנהלית? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט העליון.
יש לכם שאלה?
פורום ויזה לישראל | אזרחות ישראלית
מדובר בערעור אשר הוגש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. המערערים, נתיני גאנה אשר הינם בני משפחה אחת, שהו בישראל יותר מעשר שנים שלא כדין. אבי המשפחה טען כי בשלב מסוים משטרת ההגירה יצרה עימו קשר והציעה לו "עסקה". לדבריו, הוא הבטיח לסייע במתן מידע אודות שוהים בלתי חוקיים, ובתמורה לקבל "משכורת" ואשרות שהייה בישראל לצמיתות (לו ולבני משפחתו).
בית המשפט העליון נדרש אפוא לבחון את הטענות בנוגע להבטחה המנהלית. דהיינו, האם ניתנה הבטחה כגון דא על ידי רשות מוסמכת כגון שר הפנים או משטרת ההגירה, אם לאו. לחילופין, המערערים טענו כי נוכח סכנת החיים אשר אורבת להם בגאנה, בשל שיתוף הפעולה שלהם עם רשויות ההגירה בישראל, יש לאשר להם להישאר בארץ מטעם הומניטאריים וביטחוניים.
המדינה טענה כי העסקה אשר הוצעה לאבי המשפחה הייתה אחרת. לטענתה, בתמורה למידע בנוגע לשוהים בלתי חוקיים, הובטח למערער כי לא יינקטו צעדי אכיפה כנגדו. עם זאת, המדינה הדגישה כי בשום שלב לא הובטחה למערער אשרת שהייה לצמיתות, ומקל וחומר לא לבני משפחתו.
בית המשפט העליון דוחה את הערעור
בית המשפט העליון דחה את הערעור. בפסק הדין נקבע כי "הטענות של המערערים בנוגע לקיומן של הבטחות מנהליות שונות בעניינם, או באשר לסיכון אשר מונע את האפשרות של החזרתם למולדתם, לא הוכחו בעוצמה הנדרשת". בית המשפט הרחיב וקבע כי גם בחינה של התנהלות משטרת ההגירה ושר הפנים הובילה למסקנה דומה.
השופטים מתחו ביקורת על התנהלותה של המדינה וקבעו כי העברתה של הבטחה מנהלית לכאורה, באמצעות גורמים שלישיים למערערים, "עוררה אי נוחות מכך שהמדינה הייתה מעוניינת להביא לגירושם של המערערים לאלתר". בפסק הדין הודגש כי בית משפט קמא קבע בעקבות כך שהמערערים לא יגורשו באופן מיידי וניתנה להם תקופת ביניים אשר במהלכה הם היו יכולים לפעול לשם בחינת אפשרות של מעבר למדינה אחרת או הסדרת ביטחונם בארץ מוצאם. עם זאת, המערערים לא מיצו את האפשרות הנ"ל והם נותרו דבקים בעמדתם כי הם זכאים להישאר בישראל. אי לכך, בית המשפט קבע כי לא היה מנוס מדחיית הערעור והוצאתם של המערערים מישראל לאלתר.
הרחקה היא הכלל - אשרת שהייה היא החריג
בפסק הדין צוין כי זרים רשאים להיכנס לישראל רק מכוח חוק הכניסה לישראל. אי לכך, אדם אשר נכנס למדינה שלא כדין, יש להרחיקו מהארץ בהקדם האפשרי. השופטים הזכירו למערערים כי בסוגיות כגון דא, הרחקה היא הכלל, ואשרת שהייה היא החריג. טענותיהם בנוגע להבטחה המנהלית הראשונה נדחו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים באופן עובדתי, וזאת מחמת חוסר בראיות אשר היו יכולות להצביע על נכונותה.
באשר להבטחה המנהלית השנייה, כאן היה מדובר בדברים אשר נאמרו למערערים על ידי כתבת תוכנית התחקירים "עובדה", ששוחחה עם גורמים במשרד הפנים בעניינם. המערערים טענו כי במהלך שיחות אלה, הכתבת קיבלה הבטחה מנהלית בנוגע אליהם מנציגי משרד הפנים. לטענתם, לאחר שהכתבה שודרה, נציג של שר הפנים הודיע כי "השר פועל לשם מתן אישור שהייה לעותרים". כמו כן, בתוכנית סיום העונה של התוכנית "עובדה", שר הפנים הודיע כי הוא סבור שיש להעניק למערערים אשרות שהייה, אך העניין הועבר למנהל מינהל האוכלוסין. הודגש כי מנהל מינהל האוכלוסין קבע כי יש להעניק למערערים אשרות שהייה, אך למספר חודשים בלבד. אי לכך, נקבע כי "ההבטחה המנהלית" שניתנה למערערים משר הפנים לא הייתה "הבטחה מפורשת ומחייבת" אלא "הצהרת כוונות" בלבד. הודגש כי שר הפנים הכריז על כוונותיו אך לא פנה בעניין לעותרים עצמם, וכבר בכך היה די כדי לקעקע את הסתמכותם על דבריו.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
