חוק חניה לנכים הינו חוק אשר מאפשר לנכים להחנות את רכביהם גם במקומות "אסורים" לחנייה. בית המשפט העליון, בבואו להתייחס לחוק זה, קבע כי מדובר בחוק אשר מקפל בתוכו מטרה סוציאלית שהינה "אפשרות גישה מלאה לציבור הנכים, ברכבם, לכל מקום שהם חפצים להגיע אליו".


הלכה פסוקה היא כי חוק חנייה לנכים מתכתב עם סעיפים 1 ו-2 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. סעיפים אלה קובעים כי החברה בישראל מחויבת כלפי זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומדובר בהכרה היונקת כוחה מעיקרון הערבות ההדדית. מטרתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הינה להגן על חירותו וכבודו של כל אדם, גם כאשר הוא סובל ממוגבלות מסוימת, ולעגן את זכותו לשוויון ופעילות בחברה בכל תחומי החיים.


סעיף 2(א) לחוק חניה לנכים קובע כי נכה רשאי להחנות את רכבו, כאשר הוא נושא תג נכה, גם במקומות בהם החנייה איננה מותרת, וזאת כאשר מתקיימים התנאים המצטברים הבאים:

  1. בסמוך למקום החנייה אין מקום חנייה המיועד לנכים. במידה ויש מקום כגון דא, מקום זה היה תפוס בעת חניית הנכה.
  2. בסמוך למקום החנייה, לא היה מקום חנייה אחר אשר החנייה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החנייה.
  3. החנייה לא יצרה סיכון לעוברי הדרך והיא לא מנעה מעבר חופשי של אלה (לרבות מעבר עגלות נכים או עגלות ילדים).
  4. לא נגרמה "הפרעה ממשית לתנועה" כתוצאה מהחנייה.

סעיפים 2 ו-3 לחוק הנכים נועדו למעשה להביא לכדי ביטוי את האיזון הראוי בין זכותו של הנכה לחנייה נגישה מחד, ובין השמירה על האינטרס הציבורי במדרכות ובכבישים מאידך. אי לכך, חניית נכה איננה מותרת בכל מקרה והיא כפופה להתגבשותם של כלל התנאים המצטברים שתוארו לעיל. סעיף 3 לחוק עוסק בשורה של מקרים בהם נכה לא יוכל "ליהנות" מחנייה בהיתר לפי סעיף 2. לדוגמא, נכה איננו רשאי להעמיד רכבו בתוך מעבר חציה, בצומת, בתחום תחנת מוניות או בסמוך לברז כיבוי. ההגבלות על חניית נכים מתחלקות אפוא לשני סוגים:


הגבלות מנדטוריות - מגבלות אלו אוסרות חניית נכים באופן מוחלט, גם כאשר הרכב נושא תו נכה. מדובר במגבלות כגון חנייה בצומת או חנייה על מעבר חצייה.


הגבלות הכפופות לנסיבות המקום והשעה - הגבלות אלה הינן ההגבלות המנויות בסעיף 2 לחוק חנייה לנכים. לדוגמא, נכה אשר מחנה את רכבו באופן שגורם הפרעה ממשית לתנועה או כאשר הוא היה יכול להחנות את הרכב בחניית נכה סמוכה ופנויה.


האם חניית נכה באזור המיועד לפריקה וטעינה הינה חנייה מותרת? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. עסקינן בערעור אשר הוגש על ידי נכה שנקנס בגין חניית רכבו באזור המיועד לפריקה וטעינה. המדינה טענה כי העמדתו של הרכב במקרה דא עלתה כדי "הפרעה ממשית לתנועה". דהיינו, נטען כי החנייה הייתה מנוגדת לסעיף 2(א)(4) לחוק חנייה לנכים.


מהי הפרעה ממשית לתנועה?


הפרעה ממשית לתנועה הוגדרה בפסיקה באופן הבא. ראשית, 'הפרעה' הינה "שיבוש בדרגה כלשהי של היכולת לעשות שימוש רגיל ומקובל במרחב". 'ממשית' הוגדרה כהפרעה אשר גרמה ל"שיבוש קשה בשימוש הרגיל". מידת ה"ממשיות" של ההפרעה נבחנת בהתאם לנסיבות המקרה. קנה המידה הרלבנטי מאזן אפוא בין זכויותיו של הנכה לבין ההפרעה הממשית האובייקטיבית.

 

בעניין זה, אין משמעות ל"דעתו של הנכה" אלא לנסיבות המקרה באופן שקול ובמבט חיצוני. יודגש כי הפרעה לעניין זה יכולה להיות גם "הפרעה פוטנציאלית" אשר לא התרחשה - הלכה למעשה. הוכחת קיומו או העדרו של תנאי זה דורשת עמידה בשלושת מרכיביו - הפרעה, ממשית, ולתנועה. השאלה המתבקשת הינה האם היה סיכוי סביר לכך שכלי רכב אשר ביקש לפרוק במקום המדובר לא היה יכול לעשות כן משום שמי שלא היה מורשה לחנות במקום - חנה שם? במקרה כגון דא, בעל הרכב הנכה יהיה צריך להוכיח שלא כך היו פני הדברים.