תפ"ח 11154-02-11
קטטה בין מאבטח במסעדה בתל אביב, ובין מאבטחיו של אלכס (בני) קאהן, הסתיימה בהריגת אחד המאבטחים ובפציעתו של אחר. בעקבות כך, הוגש כנגד המאבטח, אשר ירה בשניים באמצעות האקדח שהיה ברשותו מטעם עבודתו, כתב אישום בגין רצח. בית המשפט הרשיע את האחרון במיוחס לו.
יש לכם שאלה?
הרשעתו של המאבטח נפרשה על הכרעת דין ארוכה ומנומקת בת 50 עמודים. מאמר זה יעסוק בטענת ההגנה העצמית אשר העלה המאבטח בפרשת הגנתו. הנאשם ביקש מבית המשפט להכיר בכך שהוא "נאלץ" לירות במנוח וזאת בשל הנסיבות אליהן נקלע. לטענתו, עסקינן אפוא בירי שנעשה לשם הגנה עצמית. סעיף 34י' לחוק העונשין הינו הסעיף אשר עוסק באדניה של ההגנה העצמית. על פי סעיף זה, אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה אשר הוא נאלץ לעשות על מנת להדוף תקיפה ממנה נשקפה סכנה לחייו, לחירותו, לרכושו, לגופו, שלו או של זולתו.
עם זאת, לא ניתן להציג טענת הגנה עצמית במקרים בהם "אדם הביא לתקיפה כתוצאה מהתנהגותו הפסולה או שהוא צפה כי כך יתפתחו הדברים". תנאי נוסף לגבי ההגנה העצמית נקבע בסעיף 36טז' לחוק. סעיף זה קובע כי הגנה עצמית לא תחול במקרה בו "המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין". ההלכה הפסוקה פרטה לא אחת את מרכיביה של ההגנה העצמית. כפועל יוצא מכך, נקבעו לשם תחולת הגנה זו שישה יסודות מצטברים:
- הקורבן תקף את הנאשם שלא כדין.
- סכנה - נשקפה סכנת מוחשית של פגיעה בחיים, ברכוש, בגוף או בחירות, של הנאשם או של זולתו.
- מיידיות והפסקה - ההגנה נעשתה מיד עם תחילת התקיפה, והופסקה ברגע בו היא לא נדרשה עוד.
- התנהגות פסולה מצד הנאשם - הנאשם לא התנהג באופן פסול אשר היה עלול לשים אותו במצב מסוכן.
- נחיצות - הנאשם לא היה יכול לבצע את הדיפת התקיפה בדרך פחות פוגענית.
- שקילות - יש לבחון יחס ראוי בין הנזק אשר היה עלול להיגרם לנאשם מהתקיפה, לבין הנזק אשר נגרם בפועל כתוצאה מההגנה. לדוגמא, אדם איננו רשאי להסתתר מאחורי טענת הגנה עצמית כאשר הוא ירה בתוקף שסטר לו.
בית המשפט בחן את נסיבות מקרה דנן וקבע כי המאבטח לא הוכיח שחלה על מעשיו טענת ההגנה העצמית. לשם חיזוק דבריו, השופט ציטט מפסיקה אשר ניתנה בעניין ההגנה העצמית על ידי השופט רובינשטיין - "הגנה עצמית איננה יכולה להיות מפלטו של אדם היורה בנשק חם – או דוקר למוות – מי שפגע בכבודו או הסתכסך עמו בעניין של מה בכך, ואפילו פגע בו פגיעה פיסית קלה".
דחיית טענתו של הנאשם התבססה על שלושה היבטים עיקריים:
- הנאשם לא היה נתון במצב של סכנת חיים בשום שלב. בית המשפט קבע כי גם אם המנוח התגרה בנאשם, ודרש ממנו דרישות שונות, ואף אם הוא איים עליו ואף פגע בו פיסית, הנאשם היה יכול להימלט מן המקום. הנאשם לא היה מוקף במעגל של אנשים אשר ביקשו את רעתו והוא העיד כי לאחר האירוע הוא נמלט "חיש קל" מהחניון בו התרחשה הקטטה.
- בית המשפט קבע כאמור כי לא נשקפה סכנה לחייו של הנאשם. עם זאת, הודגש כי גם אם הנאשם היה סבור כי אכן הייתה קיימת סכנה כגון דא, הוא היה יכול לפעול בדרכים אחרות.
- בית המשפט ציין כי הנאשם ירה לעברו של המנוח ארבעה כדורים. עם זאת, נקבע כי כבר לאחר הירייה הראשונה המנוח נוטרל לחלוטין. דהיינו, הנאשם לא היה צריך להמית את המנוח והיה די בירייה הראשונה כדי להדוף את סכנת החיים. התנהלותו של הנאשם נקבעה כ"בלתי סבירה ביחס לסכנה".
