עמל"ע 2083-04-11

 

עורך דין אשר עיכב כספים בנאמנות יושעה מלשכת עורכי הדין לצמיתות. כך קבע בית המשפט המחוזי בירושלים עם דחיית ערעור שהונח לפתחו. מדובר בערעור אשר הוגש על ידי עורך הדין על החלטתו של בית הדין המשמעתי בלשכה. במסגרת פסק הדין במחוזי, בית המשפט אישר למעשה את החלטתו של בית הדין המשמעתי, והורה על השעייתו של המערער לצמיתות.

 

יש לכם שאלה?

פורום זכויות עובדים


עובדות המקרה היו כדלקמן. המערער, עורך דין במקצועו, העניק ללקוח שירות אשר במסגרתו הוא החזיק כ-70,000 דולרים בנאמנות עבור הלקוח. מדובר בכספים אשר לא הוחזרו ללקוח למרות שהיו למעשה "עודף" מפירעון משכנתא. בית הדין המשמעתי קבע כי המתלונן לא הצליח לגבות את הכספים מעורך הדין, בשל מצבו הבריאותי הקשה. לאחר מכן, כאשר המתלונן שב לאיתנו, הוא פנה לעורך הדין פעם נוספת וזה התחמק ממנו בתירוצים מן היקב ומן הגורן. בסופו של היום, עורך הדין נתן ללקוח שיק ללא כיסוי בגין הכספים. יודגש כי הכספים מעולם לא הוחזרו למתלונן.


בית הדין המשמעתי הרשיע את עורך הדין בשורה של עבירות אתיות - אי שמירת כבוד המקצוע, הפרת החובה לפעול במסירות לטובת הלקוח, ומעשה אשר איננו הולם את כבוד המקצוע. בעקבות ההרשעה, הוטל על עורך הדין עונש חמור ביותר - השעייה לצמיתות מחברותו בלשכה. כמו כן, עורך הדין חויב לשלם ללקוח פיצויים בסך 25,000 שקלים. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי. בית הדין הארצי החזיר את הדיון לבית הדין המשמעתי המחוזי, אשר הרשיע את עורך הדין פעם נוספת. הרשעה זו נעשתה בהעדרו של עורך הדין. עורך הדין לא אמר נואש וערער גם על הרשעתו השנייה. בית הדין הארצי דחה את הערעור וערעור על החלטה זו הוגש לבית המשפט המחוזי.


הורשע בהעדרו - האם עילה לביטול ההרשעה או המתקת גזר הדין?


במסגרת הערעור, עורך הדין טען כי הוא הורשע בשנית שלא בנוכחותו ורק על בסיס עדויות אשר בית הדין הארצי מצא כפסולות. כמו כן, עורך הדין ביקש להמתיק מעט את עונשו וזאת בהתחשב בנסיבותיו האישיות. זאת ועוד, המערער טען כי בית הדין המשמעתי היה צריך לפסול את עצמו וזאת משום שהוא היה מנוע מלעסוק בתובענה ללא דעה קדומה ובאופן הגון. באשר לגזר הדין, עורך הדין הלין כי מדובר בגזר דין חמור מנשוא אשר יש להשתמש בו במקרים קיצוניים בלבד. וועדת האתיקה, המשיבה, טענה כי אין לבטל את החלטתה וזאת בשל התנהלותו הקלוקלת של עורך הדין בפרשה נשוא הערעור. באשר למתן גזר דין בהעדר, נקבע כי לא הייתה כל מניעה מעורך הדין להופיע לדיון, קל וחומר כאשר מועדי הדיונים נקבעו בנוכחתו.


השופט, רפי כרמל, קבע כי דין הערעור להידחות. בפסק הדין נקבע כי המערער לא טרח להגיע לדיונים בבית הדין המשמעתי המחוזי וזאת חרף ידיעה ברורה באשר למועדיהם. כפועל יוצא מכך, נקבע בפסק הדין, עורך הדין לא חקר את המתלונן, לא הביא ראיות, ולא העיד בעצמו. בית המשפט התייחס גם לכך שהשעיית עורך דין לצמיתות כרתה את מטה לחמו והייתה בעלת משמעות טראגית עבורו. עם זאת, נקבע כי וועדת האתיקה פעלה כדין וזאת - בין השאר - בשל תפקידה לשמור על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין ולמנוע תופעות בהן עורכי דין פועלים ברשלנות בכספים שהופקדו בידיהם בנאמנות. נקבע כי אין מנוס מענישה חמורה לאור הרשעתו של עורך הדין, וזאת על אף נסיבותיו האישיות של המערער (קשות ככל שיהיו).