סע (ת"א) 22486-11-11


אישה המועסקת ברשות השידור הגישה לבית הדין לעבודה בקשה למנוע את העברתה מתפקידה בחטיבת החדשות של הערוץ הראשון בתל אביב. בית הדין לעבודה קבע כי אין לפגוע בתנאי העסקתה של האישה, וזאת משום שהפגיעה נעשתה באופן חד צדדי. אי לכך, בית הדין קבע כי על הרשות להניח לפני העובדת הצעות עבודה קונקרטיות אחרות.

 

יש לכם שאלה?

פורום זכויות מעסיקים

פורום זכויות עובדים

פורום זכויות נשים בעבודה

פורום פיצויי פיטורים


רשות השידור הציעה לעובדת מספר הצעות, אך האחרונה סירבה לכולן (פרט לאחת אשר התבררה לבסוף כבלתי רלבנטית). אי לכך, הוגשה על ידי העובדת בקשה נוספת למניעת פגיעה בתנאי העסקתה, לרבות העברתה לתפקיד זוטר שאינו הולם את כישוריה וניסיונה. בית הדין לעבודה דחה את בקשתה השנייה של העובדת. להלן עובדות המקרה כפי שפורטו בהחלטת בית הדין.


לאחר שבית הדין קיבל את הבקשה הראשונה (אשר תוארה לעיל), המבקשת קיבלה שיחת טלפון ממנהל ערוץ 1 ובמסגרתה היא זומנה לפגיעה עם המנהל. הפגישה נערכה כעבור יומיים והצדדים היו חלוקים בנוגע למהותה. שלושה ימים לאחר מכן, מנהל הערוץ שלח למבקשת מכתב אשר במסגרתו פירט את תרשומת הפגישה. המבקשת השיבה כעבור יומיים למנהל הערוץ והעירה הערות בנוגע לתרשומת. בתגובה, מנהל הערוץ ענה למבקשת כי "אין לו עניין להתחיל ולהתווכח על מה נאמר ומה לא נאמר" ומבחינתו היא "יכולה להמשיך ולהיאבק על מקומה בחטיבת החדשות".


מקבלת הצעות עבודה ומסרבת להן


כעבור כשלושה שבועות, המבקשת קיבלה מכתב ממנהלת מדור כוח אדם ברשות השידור אשר הודיעה לה כי בכוונתה של הרשות לשבצה באחד משלושת התפקידים הבאים - תחקירנית, מפיקה בחברת החדשות בירושלים או עוזרת הפקה. המבקשת הוזמנה להביע דעתה ולהשמיע את טיעוניה באשר להצעות המדוברות. בתגובה, המבקשת השיבה כי היא "אמרה את כל מה שיש לה בשימוע שהיה למראית עין בלבד". כמו כן, המבקשת נשארה נאמנה לדרישתה לשוב ולעבוד כמפיקה בחטיבת החדשות בתל אביב, כפי שהיא עבדה במשך חמש השנים האחרונות.


יחד עם זאת, המבקשת הסכימה לעבוד כעוזרת הפקה, ובלבד ששכרה ותנאי עבודתה יישמרו כתמול שלשום. מנהלת כוח האדם השיבה למבקשת כי לא קיים תפקיד כאמור עבורה (וזאת, בין השאר, משום שבירור העלה שהאפשרות האחרונה שהוצעה לה איננה קיימת עוד). המבקשת סירבה לעבור כתחקירנית, בטענה כי מדובר בתפקיד זוטר אותו היא הפסיקה למלא בשנת 2007, וסירבה לעבוד בירושלים, וזאת משום שעד לשיחת השימוע היא הועסקה בתל אביב (מקום מגוריה).


חרף הסירוב הנ"ל, רשות השידור זימנה את המבקשת לפגישה אצל מנהל חטיבת התוכניות לשם שיבוצה כתחקירנית. המבקשת לא הסכימה לעבוד בתפקיד זה והגישה את הבקשה דנן למנוע פגיעה בעבודתה או העברתה לתפקיד אחר. בית הדין לעבודה בחן את הבקשה וקבע כאמור כי דינה להידחות.


"החלטת הרשות התקבלה בתום לב"


לגבי ההחלטה הראשונה, נקבע כי מדובר בהחלטה אשר ניתנה על ידי בית הדין לעבודה בינואר 2012, טרם זימונה של המבקשת לשיחה עם מנהל ערוץ 1. בהחלטה זו נקבע כי הפסקת שיבוצה של המבקשת בחטיבת החדשות נעשתה באופן חד צדדי ומוטל על רשות השידור למצוא פיתרון להעסקתה של המבקשת בדמות הצעות עבודה קונקרטיות עבורה. המבקשת פירשה זאת כהחזרתה לעבודה בחטיבת החדשות בתל אביב, אך בית הדין לעבודה הבהיר (בהתאם לבקשה שהונחה לפתחו) כי אין עסקינן בחובה לשבץ את המבקשת ב"שיבוץ ספציפי דווקא בחטיבת החדשות".


בית הדין לעבודה קבע כי רשות השידור פעלה בתום לב ובכנות על מנת לקיים את החלטת בית הדין, אך סירובה המתמשך של המבקשת מנע ממנה לשבצה בעבודה. כמו כן, נקבע כי לא הופרה זכות השימוע של העובדת וזאת משום שהיא קיבלה מספיק זמן להגיב על הצעות העבודה והייתה מיוצגת באותה התקופה על ידי עורכת דין מטעמה.


בית הדין עמד על כך שאמנם התפקידים שהוצעו למבקשת "הרעו" מעט את תנאי העסקתה, אך מדובר בהעברה שהייתה במסגרת סמכותה של הרשות. אכן, הצבתה של המבקשת כתחקירנית היה עלול "להחזירה לאחור" וזאת משום שמדובר בתפקיד זוטר אותו הפסיקה למלא לפני כחמש שנים. עם זאת, לאור מצבה הכלכלי הקשה של רשות השידור, אשר הוגדר על ידה כ"קיפאון בו נתונה הרשות בשנים האחרונות", נקבע כי עסקינן בהעברה לגיטימית. באשר לעבודה בירושלים, גם כאן נקבע כי באיזון בין האינטרסים של המעסיקה והמועסקת, שיקול מרחק לא היה שיקול לגיטימי לסירוב (קל וחומר שמדובר ב"סך הכל" בירושלים-תל אביב).