‏(ארצי) 242/09 עע (ארצי) 242-09‏ ‏


חוקר בתחום הפיזיקה התקשר עם משקיע לשם הקמת חברה. החוקר פעל בחברה בשני כובעים, כבעל מניות וכעובד. בשלב מסוים, החברה נקלעה לקשיים כלכליים והתגלעו מחלוקות בין החוקר ובין המשקיע (שהחזיק אף הוא במניות בחברה). אי לכך, החוקר עזב את העבודה והגיש תביעת הפרשי שכר כנגד החברה. מנגד, החברה והמשקיע טענו כי לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד. כיצד הכריע בית הדין לעבודה?

 

יש לכם שאלה?

פורום זכויות מעסיקים

פורום זכויות עובדים

פורום פיצויי פיטורים

פורום יזמות עסקית


התובע במקרה זה הינו פיזקאי אשר ערך מחקר בתחום טכנולוגיית הראייה המלאכותית. בשלב מסוים, התובע חיפש משקיע למחקר. הוא פנה למר א' אשר קישר אותו למר ל'. מר ל' הסכים להשקיע במחקר ובינואר 2003 נחתם בין השלושה - מר א', מר ל' והתובע - הסכם מייסדים. להלן עיקריו של הסכם זה:

  1. תוקם חברה והמשקיע יזרים לה סך של כחצי מיליון דולרים.
  2. הבעלות בטכנולוגיה אשר הוצגה למשקיע, ואשר עניינה זיהוי בצורה ממוכנת של עצמים ויזואליים, תהיה שייכת לחברה החדשה באופן בלעדי.
  3. כל פיתוח עתידי יהיה שייך אף הוא לחברה.
  4. מניות החברה תתחלקנה באופן הבא: התובע ומר ל' - 44.45%, מר א' - 11.1%.
  5. הצדדים יפעלו להשלמתו של הסכם המייסדים לכדי הסכם מקיף אשר יכלול סוגיות נוספות כגון תנאים ושכר.

בפועל, ההסכם המקיף לא נערך ולא נחתם חוזה עבודה בין הצדדים. עם זאת, החברים "יצאו לדרך", הקימו את החברה, ומינו עבורה יושב ראש (חבר של המשקיע) ומנכ"ל (בן דודו של המשקיע). התובע המשיך בפיתוח התוכנה כאשר הועמד לטובתו משרד והוא קיבל שכר חודשי של כ-20,000 שקלים. כמו כן, הופרשו עבורו זכויות סוציאליות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות. יתרה מזאת, התובע קיבל מהחברה תלושי שכר כעובד.


בשלב מסוים, נוצרה התקשרות בין החברה לבין התעשייה האווירית (אשר התעניינה בשיתוף פעולה בטכנולוגיה המדוברת). התעשייה האווירית אף השקיעה כספים רבים בחברה ולאחר מו"מ ארוך הוחלט על גיבוש הסכם עקרונות משותף. עם זאת, טרם החתימה על הסכם העקרונות מול התעשייה האווירית, הכספים בחברה התקרבו לסיום. כתולדה מכך, מר א', המנכ"ל והיו"ר עזבו את העבודה בה. כמו כן, התובע הפסיק לקבל את שכרו ואת הזכויות הסוציאליות שלו.


התביעה בבית המשפט המחוזי


הסכסוך העסקי החריף ובאוגוסט-ספטמבר 2005 נתגלעו מחלוקות של ממש בין התובע ובין נציגי המשקיע והחברה. בשלב מסוים, החברה, המשקיע, ומר א', הגישו כנגד התובע תביעה לבית המשפט המחוזי במסגרתה ביקשו לחייב את האחרון לקיים את התחייבויותיו לפי הסכם המייסדים והסכם העקרונות. הגשת התביעה הייתה "הקש ששבר את גב הגמל". כתוצאה ממנה, התובע הגיש לתובעים "מכתב התפטרות". בהתאם, התובע הגיש כנגד החברה תביעה לתשלום שכרו.


במקביל, בנובמבר 2005, בית המשפט המחוזי נענה לתביעה באופן חלקי וחייב את התובע להפקיד את התוכנה שפיתח בכספת בית המשפט. כמו כן, החברה הגישה כתב הגנה לבית הדין לעבודה וצירפה אליו גם תביעה שכנגד בגין הפרת הסכמים. בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי בהתאם להסכם המייסדים, התובע חייב להעביר את הטכנולוגיה שפיתח לידי החברה. יודגש כי בשלב זה הוסכם בין התובע ובין החברה על ניסיון לחדש את הפעילות המשותפת. נחתם ביניהם "הסכם תנועה" אשר היה אמור להתניע את החברה למקומות יעילים. עם זאת, בעקבות מחלוקות שונות, הסכם התנועה כשל.


יחסי עובד מעביד?


השאלה אשר נדונה בבית הדין לעבודה הייתה - האם התקיימו בין התובע ובין החברה יחסי עובד מעביד. דהיינו, האם התובע היה עובד שכיר של החברה, חרף היותו בעל מניות ואחד ממייסדיה. בית הדין בחן את הסוגיה וקבע כי התובע היה עובד בשכר אשר היה זכאי לזכויות סוציאליות ושכר חודשי. בית הדין הגיע למסקנתו הנ"ל מחמת מספר טעמים:

  • בהסכם המייסדים נכתב במפורש כי ייערך וייחתם חוזה העסקה בין התובע ובין החברה.
  • התובע קיבל שכר חודשי והופרשו לטובתו זכויות סוציאליות.
  • יו"ר החברה העיד בעצמו כי התובע היה: "גם בעלים וגם עבד בשכר".
  • במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי המשקיע הכיר בכך שהתובע היה גם עובד החברה.
  • הסכם התנועה אשר נחתם בין הצדדים קבע במפורש כי "יתקיימו יחסי עובד מעביד בין החברה ובין התובע, כפי שהתקיימו בעבר".