ת"ד 798-11-08
תאונות דרכים קטלניות הפכו בשנים האחרונות לאחד הגורמים העיקריים למוות בישראל. רק לאחרונה, נקברו שמונה בני משפחה אחת בגין התדרדרות רכבם לתהום בתאונת דרכים קשה ביותר בטבריה. אדם אשר גורם לתאונת דרכים קטלנית עלול להיות מואשם (ומורשע) בגרימת מוות ברשלנות. מדובר בעבירה אשר העונש בגינה עלול להגיע עד כדי מאסר ממושך בפועל.
יש לכם שאלה?
לא אחת, הנאשמים בתיקים אלה הינם אנשים "מן היישוב", נעדרי עבר פלילי ו/או תעבורתי. דהיינו, קיים קושי מסוים בגזירת דינם. מחד, עסקינן באנשים נורמטיביים אשר הכנסתם לבית המאסר עלולה להיות הרת גורל עבורם. מאידך, בתי המשפט אינם יכולים להתעלם מהתוצאה החמורה של המעשים, הן מבחינת בני המשפחה של ההרוגים, והן מבחינת האינטרס הציבורי (המחייב הרתעה מפני עבירות תנועה חמורות וגרימת מוות ברשלנות). להלן דוגמא לדילמה כגון דא.
ניצול שואה גרם למותו של אדם, ולפציעתו הקשה של בנו
במקרה דנן, מדובר בניצול שואה בן 78 אשר הורשע בגרימת מוות ברשלנות. על פי כתב האישום בו הוא הורשע, הנאשם נסע ברכבו בכביש 22 ופגע באב ובן שהלכו בצד הדרך. כתוצאה מהתאונה, האב נהרג ובנו נפצע באורח קשה. בשלב הטיעונים לעונש, עמדו בפני בית המשפט העדים הבאים - חבר לעבודה של המנוח, אשתו של המנוח, אחד מבניו של המנוח, וכן בתו של הנאשם. יצוין כי הנאשם לא הודה במיוחס לו וביקש לנהל הליך מלא בבית המשפט. הדבר יעמוד לו לרועץ בהמשך. המדינה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר ממושך בפועל ועונשים מותנים נוספים. ב"כ המאשימה הדגיש כי מעשיו של הנאשם היו "ברף הרשלנות העליון". הודגש כי למרות שהנאשם נהנה משדה ראיה פתוח לחלוטין, הוא פגע בהולכי הרגל "ללא שום סיבה וללא שנעשה כל ניסיון למנוע את התאונה".
מנגד, סנגורו של הנאשם ביקש להפנות את בית המשפט למצב הנפשי הקשה של מרשו וטען כי "שליחתו של הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח תרגום למותו - חד וחלק". ב"כ הנאשם הדגיש כי מרשו עבר לאחרונה ניתוח לב ואירוע מוחי, ואיבד זמן קצר לפני התאונה את אשתו ממחלת הסרטן. באשר לעברו התעבורתי של הנאשם, הסנגור ציין בפני בית המשפט כי מדובר באדם אשר נוהג במשך שנים ורבות ואשר לא נצברו לחובתו הרשעות קודמות.
גזר הדין - אין מנוס ממאסר בפועל
"אין מחלוקת כי הנאשם במקרה דנן הינו בעל נסיבות אישיות בלתי שגרתיות", נכתב בגזר הדין, "מדובר באדם אשר נמצא במצב נפשי לא קל. הדברים עלו הן מסיפורו האישי והן מחוות דעת פסיכיאטרית אשר נערכה מטעמו והוצגה בפני בית המשפט". עם זאת, בית המשפט הדגיש גם שהיו נסיבות להחמיר בעונשו של הנאשם. לדוגמא, הנאשם לא לקח אחריות על האירוע ובחר לנהל את התיק מבלי שהעיד בעצמו ומבלי שהציג גרסה כלשהי בפני בית המשפט. השופט אף הדגיש כי הדברים גרמו למשפחת המנוח, אשר ישבה בבית המשפט בכל הישיבות, "עוגמת נפש של ממש". זאת ועוד, בית המשפט ציין כי הלכה פסוקה היא שבסוגיות כגון דא "יש לנקוט בגישה מחמירה". בסופו של היום, בית המשפט גזר על הנאשם מאסר בפועל למשך תשעה חודשים, ומאסר על תנאי לתשעה חודשים נוספים (למשך שלוש שנים). בנוסף, בית המשפט הורה על פסילת של רישיון הנהיגה של הנאשם למשך 15 שנה.