חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, קובע כי קופות החולים בישראל מחויבות לספק למבוטחיהן את השירותים אשר כלולים בסל הבריאות.

 

יש לכם שאלה?

פורום מימוש זכויות רפואיות

 

במסגרת השירותים הנ"ל, המבוטחים זכאים גם למימון השתלות איברים בארץ. סעיף 3(ד) לחוק הבריאות קובע כי שר הבריאות רשאי לקבוע, בהתאם לשיקול דעתו, כי יהיה ניתן לקבל שירות מסוים אשר כלול בסל הבריאות גם במדינות חוץ. בתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995, נקבע כי שירותים במדינות חוץ יוענקו למבוטח רק כאשר האחרון איננו יכול לקבל את השירות הרפואי בישראל ואין טיפול רפואי חלופי אשר יוכל לסייע לו. כמו כן, על פי תקנות אלה, מבוטח זכאי לטיפול במדינת חוץ כאשר נשקפת סכנה לחייו או במידה וקופת החולים סבורה כי יש מקום להורות על טיפול בחו"ל בשל התקיימותן של נסיבות רפואיות חריגות.


בפברואר 1997, משרד הבריאות קבע בחוזר מטעמו (אשר עודכן כשנה וחצי לאחר מכן) כי השתלות איברים מן החי (דהיינו, איברים כגון כליה אשר לא מושתלים מהמת) לא תתבצענה בישראל אלא אם התקבל להן אישור של ועדת הערכה. תפקידה של הועדה הנ"ל הינו למנוע השתלת איברים אשר הינה חלק מ"סחר באיברים" או השתלה בשל תמורה כספית או לחץ. הוועדה, בבואה לבחון בקשת השתלה, מחויבת לבדוק - בין היתר - האם בין התורם והנתרם הייתה היכרות קודמת, מהו מצבו הכלכלי של התורם, מהו מצבו הנפשי והסוציאלי, והאם ייתכן כי הייתה עליו השפעה בלתי הוגנת.


חוזר מנכ"ל משרד הבריאות משנת 2006


ביולי 2006, משרד הבריאות פרסם חוזר מנכ"ל אשר עסק בסוגיית השתלות האיברים בחו"ל בהרחבה. במסגרת חוזר זה הודגש כי קופות החולים אינן רשאיות לממן השתלות איברים מן החי כאשר ישנו חשד לסחר באיברים, והדברים אמורים גם כלפי השתלות בישראל וגם בנוגע להשתלות בחו"ל. סעיף ג(1) לחוזר המנכ"ל הנ"ל קבע כי מוטל על קופת החולים לשלול כל חשד לסחר באיברים בעת אישור בקשה למימון להשתלה מן החי. סעיף זה מפרט את ההיבטים אשר מוטל על קופת החולים לבחון בבואה לעמוד על טיבה של בקשה כאמור:

  1. זהות תורם האיבר ואזרחותו.
  2. כיצד הושגה התרומה ומהי זהות הגורם אשר באמצעותו היא הושגה.
  3. תצהירים של התורם ושל הנתרם, הערוכים על ידי עורך דין. בתצהירים אלה מתבקשים השניים להצהיר כי לא מדובר בתרומה שנעשתה בעבור כסף או שווה כסף, או כנגד הבטחה למתן כסף או שווה כסף מן הנתרם או אחר (לתורם או לאחר).
  4. בתצהירי התורם והנתרם צריכה להיות מפורטת גם היכרותם. עליהם להוכיח כי התרומה האלטרואיסטית נעשית בנסיבות סבירות. יש לצרף לתצהירים ולבקשה מסמכים רלבנטיים.
  5. אישור מטעם המוסד הרפואי בחו"ל אשר מוכן לעשות את ההשתלה, או כל גוף אחר אשר יכול לשפוך אור על נסיבות המקרה. כל זאת על מנת לשלול כפייה או תרומה שהינה חלק מסחר באיברים.

אישור בג"צ – "חוזר המנכ"ל הינו בעל בסיס מוסרי"


במסגרת עתירה אשר הוגשה לבג"צ, חוזה המנכ"ל הנ"ל אושר על ידי בית המשפט העליון. בפסק דין זה נקבע כי "מדובר בחוזה מנכ"ל אשר התקיימו בו כל המידות הראויות והטובות שנמנו בתקנת הציבור". חוזר המנכ"ל הוגדר על ידי שופטי בג"צ כ"השתקפות האני המאמין החברתי אשר ביטויו נמצא גם בפסיקת בית משפט העליון, גם בעמדות הממשלה בהצעות החוק ובפורומים שונים, וגם בסיכום ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת". נקבע כי חוזר המנכ"ל הינו "בסיס מוסרי" והשתקפה ממנו "גישה ראויה".


"לדידנו, לא נפל דופי בצעד של הממשלה אשר ביקש לתת ביטוי לעיקרון השולל סחר באיברים. עסקינן אפוא בעיקרון אשר הינו נחלת בני תרבות בארץ ובעולם. אי לכך, לא היה כל פסול בכך שהממשלה הנחתה את קופות החולים באמצעות חוזר המנכ"ל", נכתב בפסק הדין.
כיום, נושא השתלות האיברים מוסדר באופן ישיר במסגרת חוק השתלת איברים, התשס"ח-2008. חוק זה קובע את התנאים אשר בגינם החוק מתיר השתלת איברים מחוץ לישראל. התנאים הינם - האיבר ניטל והושתל בהתאם לדין באותה המדינה, והתקיימו הוראות החוק הישראלי בכל הנוגע לסחר באיברים.


הנשיאה, נילי ארד: "סחר באיברים – תרומה אשר דבק בה דופי מוסרי"


בית הדין הארצי לעבודה התייחס לאחרונה, בע"ע 39945-12-10 יעקב ביטון דהן נ' מדינת ישראל, לסוגיית הסחר באיברים. הנשיאה ארד קבעה בפסק הדין הנ"ל כי יש להגביל ולתחם את האפשרות להציל חיי אדם או להשיג שיפור של ממש במצב בריאותו של אדם, מול תופעת הסחר באיברים אשר הינה תולדה של המחסור באיברים זמינים לתרומה.


"בתגובה למחסור הנ"ל באיברים זמינים לתרומה, התפתחה בעולם השלישי תופעה קשה של סחר באיברים להשתלה מן החי", נכתב בפסק הדין, "תרומה מן החי המהווה סחר אברים תיחשב ככזו במקרים בהם הסכמתו של התורם ניתנה שלא ממניע אלטרואיסטי, אלא כתוצאה ממצוקה, מלחץ כלכלי, חברתי, או אחר, כנגד תמורה, לרוב כספית, עבור נטילת השתל מגופו של התורם".


ההלכה הפסוקה ראתה בתרומה כגון דא תרומה אשר דבק בה דופי מוסרי, וזאת גם כאשר התורם ביקש לתרום את האיבר, לכאורה, מרצונו החופשי. לדוגמא, במקרים בהם הרצון לתרום את האיבר נבע ממקום של מחסור ועוני, בתי המשפט בישראל לא יאשרו תרומה כגון דא. מדובר בסיטואציה בה ברור לבית המשפט כי במידה ומצבו הכלכלי של התורם היה טוב יותר, סביר להניח שהוא לא היה מעוניין למכור את איברי גופו למרבה במחיר.


"השיטה המשפטית-ערכית הנוהגת בישראל אינה מכירה בלגיטימיות של סחר באברים בהשתלות מן החי ומן המת בארץ ובחו"ל. זאת, לאור טיבו של האיסור על סחר באברים, המעגן תפיסות חברתיות והגנה על זכויות יסוד חוקתיות ובהם כבוד האדם, שלום הגוף והגנה על החיים והמושתת על תקנת הציבור ונגזר הימנה", קבעה הנשיאה ארד בפסק דינה.